פעילות יתר בילדים, בלועזית hyperactivity, הפרעה נוירו-פסיכיטרית נפוצה ביותר בגיל הילדות. בצורה החמורה היא נקראת hyperkinesia.
החוקרים במאמר לפנינו, בטרם ניגשו למחקר הניחו:
א. פעילות יתר, במיוחד הצורה הקשה, מערערת את יציבות התא המשפחתי עד למצב של הרחקת החולה מהמסגרת המשפחתית.
ב. פעילות יתר ניתנת לטיפול תרופתי
הנחות אלה, במידה והן נכונות, מחייבות אבחון וטיפול מוקדם בהיפרקינזיה כדי לתת סיכוי לילד להישאר בסביבתו הטבעית ולמנוע סבל למשפחה.
אחוז אחד מאוכלוסיית הילדים סובלים מפעילות יתר מכל הסוגים.
הבעיה מוכרת לכולנו.
רוב המחקרים מצביעים על הסכנה שפעילות היתר, הפזיזות והאי שקט הקיצוני גורמים לפגיעה ביציבות המשפחה.
החוקרים פנו למסגרות חוץ -ביתיות לברור הסיבות להוצאת הילדים מהמסגרת הטבעית ואכן נמצא כי בין סיבות ההוצאה מהבית על רקע הפרעות בהתנהגות, פעילות יתר הוא גורם השכיח יותר.
על זה יש להוסיף גם ילדים במסגרת אומנה, אשר הועברו למוסדות בשל אי-יכולת ההורים האומנים להתמודד עם ההפרעה. החוקרים מעירים כי גילוי מוקדם וטיפול ספציפי להיפרקינזיה, יכלו למנוע סבל מיותר מהמשפחה ומהחולה. לכן עלינו להיות ערים לאבחנה של היפרקינזיה.
הערת העורך: החוקרים לא השתמשו במונח ADHD . להשגתם ב ADHD נכללים גם ילדים ללא היפרקינזיה, ואילו הקבוצה שנבדקה כאן הומוגנית יותר.
מנסיוני, הורים לילד עם פעילות יתר, נמצאים במתח תמידי. במרפאה, כשהילד בא לביקור קצר, והוא מטפס על הכיסא ועל השולחן, פותח את הברז וקורע ניירות לא לו, אני תוהה איך עומדים ההורים במתח זה שעות רבות במשך היום, כל יום. עלינו מוטלת לזהות מוקדם את המצב, לצרף מומחה בנושא לצוות המטפל, לעשות ככל שניתן כדי לעזור להורים המנסים להתמודד בבעיה קשה זו, וכדי לאפשר לילד לגור עם קרוביו ואוהביו.
בגליון זה הבאנו סיפור אישי של אם לילד הסובל מ ADHD. בכל הסיפור לא הוזכר אבי הילד בכלל וכלל ותהיתי אז, שמא לא הילד עזב את המשפחה אלא האב. גם זה קרה, לא פעם.
המאמר הופיע בירחון Archives of Disease Childhood מחודש מרץ 2005.
The association between hyperkinesis and breakdown of parenting in clinic populations, Foreman DM, Foreman D, Minty EB, Arch Dis Child 2005;90:245-8