מאת ד''ר עמית עקירוב
במאמר שפורסם בשנת 2012 בכתב העת European Child & Adolescent Psychiatry דנו הכותבים באפשרויות הטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD או Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder) וכתבו כי מחקרים אקראיים ומבוקרים העידו כי MPH (Methylphenidate) ואמפטמינים מהווים טיפול תרופתי יעיל בחולים אלו.
ברקע למחקר מסבירים הכותבים כי הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות הינה האחת ההפרעות הנוירו-התפתחותיות הנפוצות ביותר בקרב ילדים בגיל בית-ספר. ההפרעה מלווה בתסמינים רבים ומלווה בליקוי משמעותי בתפקוד. הסקירה הנוכחית בחנה את חשיבות טיפול בתרופות סטימולנטיות בילדים ומתבגרים עם ADHD.
מחקרים קליניים שערכו השוואה בין תרופות סטימולנטיות המבוססות על MPH ואמפטמינים בילדים ומתבגרים עם ADHD תמכו בשימוש התרפואיטי של תכשירים אלו והצביעו על יעילות ופרופיל בטיחות מתקבל על הדעת.
הנחיות מבוססות-ראיות תומכות כי בגישה לפיה כל מטופל עם ADHD הוא ייחודי ונדרש לגישת טיפול פרטני, המשלבת אפשרויות טיפול תרופתי ולא-תרופתי. בחיפוש אחר הגישה הטיפולית הטובה ביותר למטופל, שיקולים חשובים כוללים את בחירת משפחת התרופות הסטימולנטיות, בחירת שימוש בתכשיר בעל פעילות קצרת-טווח או ארוכת-טווח, התייחסות הולמת לכל תופעת לוואי אפשרית של הטיפול וגישות שנועדו להגביר את ההיענות למשטר הטיפול והקפדה על הטיפול לאורך זמן.
החוקרים מציינים כי קיימים הבדלים במנגנוני הפעולה בין קבוצת המתיל-פנידאט (MPH ) לקבוצת האמפטמינים (AMF), שכן על אף שיש חפיפה קיים שוני ברור וידוע באופן הפעולה בסינפסת הדופמין.
כמו כן מדגישים המחברים את העלייה באחוזי התגובה של המטופלים לעד 95% כאשר מנסים 2 קבוצות טיפול שונות אחת אחרי השנייה (לדוגמא – טיפול ב-AMF לאחר כישלון טיפולי ב-MPH).
דגש חשוב נוסף שהמחברים מציינים הוא ההשפעה הארוכה יותר של אמפטמינים לעומת MPH בכל הקשור לתכשירים בשחרור מיידי (אטנט / ריטלין).
החוקרים מסכמים כי במטופלים עם ADHD אפשרויות הטיפול כוללות טיפול לא-תרופתי, כולל טיפול התנהגותי, וכן טיפול תרופתי, עם עדויות התומכות ב-MPH ואמפטמינים בטיפול באוכלוסיית מטופלים זו.
Eur Child Adolesc Psychiatry. 2012 Sep; 21(9): 477–492
תקציר המאמר נשלח בחסות חברת טבע תעשיות פארמצבטיות בע"מ