AMD

חדשות

מחקר ראש בראש מאשר יעילות ובטיחות דומים ל- Ranibizumab (לוסנטיס) ו- Bevacizumab (אווסטין) בטיפול ב-AMD (מתוך כנס ה-AAO)

24/11/2013

 

מתוצאות מחקר LUCAS (Lucentis Compared to Avastin Study) לאחר שנה אחת, בו נערכה השוואה בין Ranibizumab (לוסנטיס) ובין Bevacizumab (אווסטין) בטיפול בניוון מקולארי גילי ניאווסקולארי (Neovascular Age-related Macular Degeneration) עולה כי לשני התכשירים תוצאות דומות.

 

לאחר שנה אחת, לטיפול ב-Bevacizumab ו-Ranibizumab הייתה השפעה דומה על חדות הראיה. החוקרים זיהו הבדל קטן, אך מובהק סטטיסטית, במספר הזריקות הנדרש, לטובת Ranibizumab.

 

LUCAS הינו המחקר האקראי, רב-מרכזי, הראשון להשוואת Bevacizumab עם Ranibizumab בפרוטוקול הזרקה והרחבה. בגישה זו, החולים מטופלים בכל ביקור ללא תלות בפעילות המחלה. במידה ואין סימנים לפעילות המחלה, אזי מרחיבים בהדרגה את מרווחי הטיפול; כאשר יש סימנים להישנות, מקצרים את המרווחים. במחקר הנוכחי, המרווח הקצר ביותר עמד על 4 שבועות, והמרווח הארוך ביותר עמד על 12 שבועות.

 

מטרת הפרוטוקול היא לבחון אם משטר טיפול מותאם אישית הוא יעיל ועשוי לצמצם את מספר ההישנויות עם מספר זריקות קטן יותר.

 

432 חולים עם חדות ראיה מתוקנת של 20/25-20/320 לקחו חלק במחקר. ממוצע מדד ETDRS עמד על 61 בקבוצת המטופלים ב-Ranibizumab ועל 59 במטופלי Bevacizumab. ממוצע עובי הרשתית עם נוזל תת-פובאלי עמד על 369 מיקרומטר ו-370 מיקרומטר, בהתאמה.

 

לאחר שנה אחת, כאשר 86% מהחולים השלימו את המעקב, מרבית המדדים היו דומים בשתי קבוצות הטיפול.

 

בין הקבוצות, ההבדל בממוצע השינוי בחדות הראיה לאחר שנה אחת עמד על 0.25, בעוד שההבדל בשינוי הממוצע בעובי הפוביאה עמד על 10.5 מיקרומטר.

 

תופעות סיסטמיות לאחר שנה אחת היו דומות בשתי הקבוצות, אם כי תועדה מגמה של יותר אירועים ארטריותרומבוטיים עם Ranibizumab (4.6% לעומת 1.4%, p=0.053). שישה חולים בקבוצת הטיפול ב-Ranibizumab (2.8%) אובחנו עם אוטם לבבי לא-פטאלי, כאשר לא תועדו מקרים דומים בקבוצת הטיפול ב-Bevacizumab. אירועים מוחיים לא-פטאליים תוארו ב-1.4% מהחולים שטופלו ב-Ranibizumab וב-0.9% מהמטופלים ב-Bevacizumab, וכן תועד מקרה אחד של תמותה וסקולארית בקבוצת המטופלים ב-Bevacizumab.

 

כמו כן, החוקרים זיהו שיעורי היארעות גבוהים יותר של סיבוכים עקב הפרוצדורה עם טיפול ב-Ranibizumab (3.2% לעומת 0.5%, P=0.034). האירוע העיני החמור היחיד היה מקרה אחד של פסוידו-אנדופתלמיטיס בחולה שטופל ב-Bevacizumab.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי אין עדויות משכנעות ועקביות לפיהן יש הבדלים בין הטיפול ב-Bevacizumab ו-Ranibizumab.

 

American Academy of Ophthalmology

 

לידיעה במדסקייפ

 

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני