מאת ד"ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון Archives of Sexual Behavior עולה כי מתבגרים אשר גדלו במשפחות לסביות מראים סיכון נמוך יותר מבני גילם לסבול מהתעללות מצד הוריהם.
למעשה, מצאו החוקרים העומדים מאחורי מחקר ה-US National Longitudinal Lesbian Family Study (NLLFS) כי אף אחד מ-78 המתבגרים שנכללו בו לא דיווח על היותו קורבן להתעללות גופנית או מינית מצד הוריו או מטפליו. זאת, בניגוד לממצאי מחקר קודם אשר הראה כי 26% מכלל המתבגרים בארצות הברית מדווחים על התעללות גופנית מצד הורה ו-8.3% מדווחים על התעללות מינית.
החוקרים מציינים כי מרבית מהמתבגרים שנכללו במחקר ה-NLLFS לא גדלו בבתים עם גבר מבוגר. מאחר והתעללות מינית בילדים המתרחשת במשפחה מבוצעת במידה רבה בידי גברים מבוגרים הטרוסקסואלים, הם מציעים, יתכן וזוהי הסיבה העיקרית להבדל שנצפה במחקרם זה.
בנוסף, נמצא כי על אף שקרוב ל-20% מהבנות המתבגרות שנכללו במחקר ה-NLLFS דיווחו על כך שמזהות עצמן כביסקסואליות, וכי הראו סבירות גבוהה יותר להתנסות בפעילות חד-מינית בהשוואה לבנות גילן, הרי שאף אחת מהן לא זיהתה עצמה כהומוסקסואלית.
החוקרים מסבירים כי המחקר שבוצע בתחום עד כה הראה כי לא קיימים הבדלים משמעותיים ב-Well-being הפסיכולוגי בין ילדים למשפחות לסביות ובין ילדים למשפחות הטרוסקסואליות, ואולם לטענתם קיים מידע מועט בלבד ביחס לנטייה המינית, התנהגויות מיניות וחשיפה לסיכון מיני בקרב מתבגרים אשר גדלו מלידתם במשפחות לסביות מתוכננות.
מזה עשורים הורות חד-מינית הינה נושא עיקרי בדיונים סביב שיווין בחיי הנישואין, משפחות אומנות ומאמצות, מוסיפים החוקרים. לדבריהם, הורים הומוסקסואליים משני המינים איבדו את החזקה על ילדיהם או שלא קיבלו את ההזדמנות לאמץ או לשמש כמשפחה אומנת, וזאת על בסיס טענות לפיהן הם עלולים כהורים להתעלל בילדיהם או שמא ילדיהם יגדלו ויהיו להומוסקסואליים בעצמם.
מחקר ה-NLLFS הוחל בשנת 1986 במטרה לשמש כעוקבה של 84 משפחות לסביות החל מתחילת ההיריון ועד לגיל בגרות. לטענת חוקריו המדובר במחקר הפרוספקטיבי המתמשך הארוך ביותר של משפחות חד-מיניות, אשר 93% ממשתתפיו נותרו במעקב עד היום.
ממצאים מוקדמים יותר של מחקר זה הראו כי הילדים במשפחות אלו מתפתחים יפה (הינם well-adjusted) ומתקשרים היטב עם בני גילם בגיל 5 שנים, וכי אינם מראים שיעור גבוה יותר של בעיות פסיכולוגיות או התפתחותיות בגיל 10 ו-17 שנים בהשוואה לבני גילם. החוקרים מוסיפים כי כאשר הילדים הגיעו לגיל 10 שנים, האמהות דיווחו כי אף אחד מהילדים לא סבל מהתעללות גופנית או מינית על ידי הורה או מטפל אחר.
לצורך ניתוח הנתונים הנוכחי, ביקשו החוקרים להעריך את החוויות המיניות לאורך החיים באמצעות שאלונים מקוונים אנונימיים של 78 מתבגרים שהינם ילדים לאמהות הלסביות הנכללות במחקר (בהם 39 בנות ו-39 בנים, כולם בגיל 17 שנים). הם מציינים כי כל הילדים נולדו בעקבות תרומת זרע וכי 47% מהם חיים בצפון מזרח ארצות הברית, 43% במערב, 9% בדרום ו-1% במערב התיכון של ארצות הברית.
במסגרת השאלון, נתבקשו המתבגרים לדווח אודות כל התעללות בעברן, לרבות סוגים שונים של התעללות וזהות הגורם המתעלל. בנוסף, נתבקשו לפרט אודות זהותם המינית על פי מדד ה-Kinsley, הנע בין הטרוסקסואליות בלעדית והומוסקסואליות בלעדית. התנהגות מינית לאורך החיים הוערכה באמצעות שאלות אודות מגע הטרוסקסואלי וחד-מיני, גיל ההתנסות המינית הראשונה, שימוש באמצעי מניעה והיריונות.
כמו כן, ביצעו החוקרים השוואה בין מתבגרים אלו ובין קבוצה של בני גילם (235 בנות ו-199 בנים) אשר נלקחו מהמחזור השישי של מחקר ה-National Survey of Family Growth (NSFG).
החוקרים מדווחים כי בקרב קבוצת הביקורת (ממחקר ה-NSFG), 18.9% מהבנות המתבגרות ו-2.7% מהבנים המתבגרים זיהו את עצמם כמשתייכים לספקטרום הביסקסואלי (p=0.034), וכי 0% מהבנות ו-5.4% מהבנים זיהו עצמם כהומוסקסואליים במידה רבה עד בלעדית.
על אף שקבוצת ה-NLLFS כולה הייתה מבוגרת משמעותית מהנבדקים בקבוצת הביקורת בעת המגע ההטרוסקסואלי המדווח הראשון שלהם, הרי שהבנים מקבוצת ה-NLLFS הראו סבירות נמוכה משמעותית להיות פעיל מינית הטרוסקסואלית בהשוואה לבנים בקבוצת ה-NSFG.
בנוסף, בעוד שהבנות בקבוצת ה-NSFG הראו סבירות גבוהה יותר לדווח על מגע עם בת אותו מין בהשוואה לאלו בקבוצת הביקורת, הרי שלא נצפה הבדל משמעותי ביחס למדד זה בין הבנים בשתי הקבוצות. לדברי החוקרים, לא הופתעו לגלות כי קרוב לאחת מכל חמש בנות זיהו עצמן כביסקסואליות מאחר ומחקרים קודמים בתחום הראו כי ישנה נזילות מינית רבה יותר בקרב נשים צעירות.
בסך הכל, טוענים החוקרים כי עבודתם זו מוסיפה מימד ייחודי לספרות הקיימת בנושא של משפחות חד-מיניות. בנוסף, לתוצאותיה השלכות עבור אנשי מקצועות הבריאות, קובעי מדיניות, עובדי סוכנויות העבודה הסוציאלית והרשויות להגנת הילד וכן אנשי מקצוע נוספים העוסקים באלימות במשפחה ואשר מחפשים מודלים משפחתיים בהם לא מתרחשת אלימות.
לטענת החוקרים, ברור כי כל אחד מממצאיהם מצריך אישור במחקר נוסף, ואולם מחקרם הנוכחי מהווה צעד קדימה בהפרכת טענות אודות התעללות. הם מציינים כי המעקב הבא אחר משתתפי ה-NLLFS מיועד לנקודת הזמן בה יהיו הצאצאים בני 25 שנים, אז תוערך יציבות התנהגותם ונטייתם המינית.
מומחית בתחום אשר נתבקשה להגיב לפרסום הדברים, טוענת כי המדובר במחקר יוצא מגדר הרגיל, וכי מאופיין במעקב ארוך טווח אחר משפחות אלו, דבר נדיר הן בתחום עיסוק זה והן בכלל. לדבריה, הממצא המעניין ביותר הוא היעדר סוג כלשהו של התעללות (גופנית או מינית) במשפחות אלו.
המומחית מסבירה כי כרופאת ילדים היא מודעת תמיד לסוגיית ההתעללות בילדים, כך שהממצא לפיו לא נצפתה כלל התעללות במשפחות אלו הינה משום חדשות טובות, אם כי לא מפתיעות. המדובר במשפחות אשר עבדו קשה על מנת להיעשות משפחות, היא מוסיפה. המומחית מציינת כי היא מצפה לקראת הערכת החוקרים את איכות החיים וחוויות הסטיגמטיזציה שייבחנו בילדים אלו בהמשך המעקב אחריהם.
Arch Sex Behav 2010
לידיעה במדסקייפ