מאת ד"ר נגה ליפשיץ
מתוצאות מחקר שפורסם ב-23 בנובמבר 2010 ב-BMJ, עולה כי נמצא קשר בין שתיית אלכוהול מופרזת (binge drinking) ובין עלייה בסיכון למחלת לב איסכמית, בהשוואה לשתיית אלכוהול מתונה וסדירה.
החוקרים רצו לבחון את ההשפעה של דפוסי שתיית אלכוהול על הסיכון למחלת לב איסכמית בצרפת וצפון אירלנד. למטרה זו הם בדקו נתונים על 9,778 גברים שהשתתפו במחקר ה- Prospective Epidemiological Study of Myocardial Infarction (PRIME), 2,405 מבלפסט ו-7,373 מצרפת. הגיוס למחקר התרחש בשנים 1991-1994, גיל המשתתפים היה 50-59 שנים, ובעת ההצטרפות לא סבלו המשתתפים ממחלת לב איסכמית.
בעת ההצטרפות למחקר דיווחו המשתתפים על צריכת האלכוהול השבועית שלהם, התקפי שתייה מופרזת (יותר מ-50 גרם ביום אחד לפחות בשבוע), שתייה קבועה (משקה אחד לפחות ביום בכל שבוע, וצריכת אלכוהול נמוכה מ-50 גרם בכל אירוע), נפח צריכת האלכוהול, תדירות השתייה, וסוגי המשקאות ששתו. החוקרים תיעדו את כל האירועים הכליליים שהתרחשו במהלך 10 שנות המעקב במחקר, ובדקו את הקשר בין דפוס שתיית האלכוהול ובין הסיכון לאירועים כליליים. יעד המחקר העיקרי היה אוטם לבבי חדש ותמותה כלילית, וכן תעוקת חזה חדשה.
החוקרים מדווחים כי 1,456 מהמשתתפים האיריים (60.5%) ו-6,679 מהמשתתפים הצרפתיים (90.6%) סיפרו על שתיית אלכוהול אחת לשבוע לפחות. בקרב אוכלוסיה זו, 12% מהגברים האיריים שתו אלכוהול בכל יום, לעומת 75% מהגברים הצרפתיים. צריכת האלכוהול הממוצעת הייתה 22.1 גרם ליום בבלפסט ו-32.8 גרם ליום בצרפת. 9.4% מהגברים האיריים ו-0.5% מהגברים הצרפתיים דיווחו על התקפי שתייה מופרזת.
683 ממשתתפי המחקר (7%) חלו במחלת לב כלילית במהלך תקופת המעקב במחקר, מהם 322 משתתפים סבלו מאירועים כליליים ו-361 סבלו מתעוקת חזה. ההיארעות השנתית של אירועים כליליים הייתה 5.63 מקרים ל-1,000 שנות אדם בבלפסט (95% CI 4.69-6.69) ו-2.78 מקרים ל-1,000 שנות אדם בצרפת (95% CI 2.41-3.20).
לאחר תקנון רב משתני נמצא קשר בין התקפי שתיית אלכוהול מופרזת ובין עלייה בסיכון לאירועים כליליים, בהשוואה לשתיה קבועה (HR 1.97, 95% CI 1.21-3.22), בהשוואה למשתתפים שלא שתו מעולם (HR 2.03, 95% CI 1.41-2.94), ובהשוואה למשתתפים שהפסיקו לשתות בעבר (HR 1.57, 95% CI 1.11-2.21).
החוקרים מציינים כי נמצא קשר בין מגורים בבלפסט ובין עלייה בסיכון לאירועים כליליים, לעומת מגורים בצרפת . עם זאת, לאחר תקנון לדפוס שתיית האלכוהול ולשתיית יין, איבד הקשר את מובהקותו הסטטיסטית (HR 1.09, 95% CI 0.79-1.5). כן נמצא קשר בין שתיית יין ובין ירידה בסיכון לאירועים כליליים, ללא קשר למדינת המגורים.
לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי שתיית אלכוהול מתונה וסדירה (דוגמת זו הקיימת בצרפת) נקשרה לירידה בסיכון לאירועים כליליים, בעוד שהתקפי שתיית אלכוהול (השכיחים יותר בבלפסט) נקשרו לעלייה בסיכון זה. הם מציינים כי תוצאות המחקר תואמות לתוצאות עבודות קודמות בנושא, אשר הדגימו כי שתייה התקפית היא מסוכנת.
במאמר מערכת שפורסם בתגובה, נכתב כי שתיית אלכוהול מופרזת קשורה לא רק לעלייה בסיכון למחלת לב איסכמית כפי שנמצא, אלא להשלכות שליליות רבות על הפרט והחברה. הכותבת ציינה כי שתיית אלכוהול התקפית עלולה לגרום לשינויים במערכת ההולכה הלבבית ולירידה בסף להפרעות קצב וכן לעלייה ברמות LDL בדם, בעוד ששתייה מתונה וסדירה נקשרה בעבר לעלייה ברמות ה-HDL.
BMJ, 2010
למאמר המערכת ב-BMJ
לידיעה במדסקייפ