מאת איתמר גנמור
מממצאי מחקר חדש אשר פורסמו בכתב העת Archives of Pediatrics and Adolescent Medicine בדצמבר 2010 עולה כי אלימות בפגישות רומנטיות נעשית על ידי בני-נוער המפעילים אלימות גם כלפי בני גילם ומשפחתם.
במחקר הסקר הנוכחי הנערך בקרב 1,400 תלמידי תיכון, יותר מ-18% דיווחו כי נקטו באלימות במהלך פגישות רומנטיות (dating violence, DV) בחודש שקדם לסקר. מתוך אלה, 10% דיווחו על הכאה, איגרוף, בעיטות וחניקה. 17% דיווחו על דחיפה, הדיפה ומתן סטירה. 43% דיווחו על אלימות מילולית, קללות והעלבות.
מבין הבנים עם אחאים (siblings), 75% דיווחו גם על ביצוע DV וגם על ביצוע אלימות כלפי בני גילם, ו- 56% דיווחו גם על ביצוע DV וגם על ביצוע אלימות כלפי האחאים שלהם. מבין הבנות, 60% דיווחו גם על ביצוע DV וגם על ביצוע אלימות כלפי בני גילן, ו- 50% דיווחו גם על ביצוע DV וגם על ביצוע אלימות כלפי האחאים שלהן.
על פי אחת החוקרות, זהו המחקר הראשון אשר בדק את הקשר בין DV לבין אלימות כלפי בני אותו גיל ואחאים. לדברי החוקרת, עניין את החוקרים לבדוק האם יש חפיפה בין סוגי האלימות השונים, או ש-DV היא נפרדת, ואתם בני-נוער הם בדרך כלל "מקסימים" כלפי כל השאר. הממצאים הדגימו כי יש חפיפה בין סוגי האלימות.
החוקרים ציינו כי על סמך ממצאי מחקר זה, DV היא אחת מבעיות ההתנהגות בקרב מתבגרים, כמו גם שימוש בחומרים אסורים, נשיאת נשק, וכשלון בבית הספר. במחקר נמצא כי הייתה חפיפה גם עם בעיות התנהגות אחרות, ולדעתם, קיימות תתי-קבוצות של בני-נוער אשר נמצאות בסיכון לבעיות התנהגות מכל סוג שהוא.
החוקרים מציעים כי רופאי ילדים ומטפלים אחרים בבני-נוער ידברו עם מטופליהם ויבדקו האם הם ביצעו או חוו אלימות שכזו.
בסקרים קודמים נמצא כי 1 מכל 10 תלמידי תיכון בארה"ב דיווח כי חווה אלימות פיזית על ידי בן/בת הזוג שלו.
מחקרים קודמים הדגימו כי קורבנות ה-DV נמצאים בסיכון מוגבר למוות, פציעה, מחשבות אובדניות, שימוש בחומרים אסורים, הפרעות אכילה והפרעות פסיכיאטריות.
במחקר הנוכחי, החוקרים ניתחו מידע לגבי 1,398 תלמידי תיכון (53% בנות, גיל ממוצע 16.4 שנים; 44.2% שחורים, 35.6% היספאנים/לטיניים) מ-22 בתי ספר, אשר מילאו שאלון Boston Youth Survey בעצמם.
כל המשתתפים נשאלו בין ינואר לאפריל 2008 האם הם נקטו באלימות בפגישה רומנטית, כלפי בני גילם או כלפי האחאים שלהם ב-30 הימים שקדמו לשאלון, ואם כן כמה פעמים. DV פיזי הוגדר כדחיפה, סטירה, הכאה, בעיטה, או חניקה של בן/בת הזוג פעם אחת או יותר. בנוסף, נשאלו המשתתפים לגבי מידע דמוגרפי, עבריינות, שימוש בחומרים אסורים, חשיפה לאלימות, תפקוד בבית-הספר, החזקה של סכין, והאם הנשאל היה קורבן לאלימות או תקיפה.
החוקרים גם ביצעו תת-אנליזה לגבי החפיפה באלימות בקרב 1,084 התלמידים עם אחאים.
ממצאי המחקר הראו כי 18.7% מהמשתתפים ביצעו DV פיזית במהלך 30 הימים שקדמו לשאלון. בנות ביצעו יותר DV באופן מובהק (26.6% לעומת 9.6%). בין הבנות הללו שיעור ההימצאות של DV פיזית הייתה נמוכה באופן מובהק בקרב בנות אשר לא נולדו בארה"ב (29.4% לעומת 19%).
בנוסף, 41.2% מהמשתתפים דיווחו על ביצוע אלימות כלפי בני גילם, ו- 31.2% דיווחו על ביצוע אלימות כלפי האחאים שלהם.
מבין התלמידים בתת-הקבוצה עם האחאים, 50.8% מהבנים ו- 60.5% מהבנות דיווחו כי תקפו באופן פיזי את האחאים שלהם, את בני גילם, או את בני/ות הזוג שלהם לפחות פעם אחת במהלך החודש שלפני הסקר. רק 7.9% מכל מבצעי האלימות דיווחו כי ביצעו אך ורק DV.
מתוך 256 הבנים האלימים, 14.1% דיווחו כי ביצעו DV פיזי, 84.4% ביצעו אלימות כלפי בני גילם, ו- 49.6% ביצעו אלימות כלפי האחאים שלהם. רק 2.3% דיווחו כי ביצעו DV פיזית בלבד, בעוד ש-75% דיווחו על ביצוע DV ואלימות כלפי בני אותו הגיל, ו- 55.6% ביצעו DV ואלימות כלפי האחאים שלהם.
מתוך 351 הבנות האלימות, 44.2% דיווחו כי ביצעו DV פיזי, 65.2% ביצעו אלימות כלפי בני גילם, ו- 59.8% ביצעו אלימות כלפי האחאים שלהם. רק 12% דיווחו כי ביצעו DV פיזית בלבד, בעוד ש-59.4% דיווחו על ביצוע DV ואלימות כלפי בני אותו הגיל, ו- 50.3% ביצעו DV ואלימות כלפי האחאים שלהם.
נמצא כי יש קשר חזק בין סוגי האלימות השונים.
לבסוף, DV נמצאה בקשר עם שימוש באלכוהול, טבק ומריחואנה, נשיאת סכין, עבריינות, היעדרות וכשלון בבית-הספר, קורבנות לאלימות על ידי בני אותו הגיל או המשפחה, וחשיפה לאלימות.
לדברי החוקרים, ממצאי המחקר תואמים מחקרים קודמים אשר מצאו קשר דומה בין בעיות התנהגות של בני נוער לבין אלימות אצל גברים.
בנוסף, לגבי הממצאים אשר הדגימו מעורבות רבה יותר של בנות בביצוע אלימות, החוקרים הציעו כי אולי הבנות דיווחו על אלימות גם לגבי מקרים שדובר במעין משחק, או בהתגוננות שלהן מפני בני זוגן. יתר על כן, מכיוון שהנבדקים לא נשאלו לגבי תקיפות מיניות, אולי הבנים לא דיווחו על כל סוגי האלימות שביצעו.
החוקרים הדגישו כי על המטפלים השונים העוסקים ב-DV לשקול בעיות התנהגות אחרות וביצוע אלימות נוספת כלפי אנשים אחרים, ולבצע התערבויות בהתאם.
לידיעה במדסקייפ