מאת ד"ר אולה קראסיק
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יולי של כתב העת Archives of Pediatric and Adolescent Medicine עולה כי קיימים מאפיינים מסויימים אשר יכולים לעזור לנבא הארעות של דיווח חוזר על התעללות בקרב ילדים לאחר דיווח על התעללות אשר נשארים בביתם.
במחקר פרוספקטיבי זה עקבו החוקרים במשך 5 שנים אחר 2578 ילדים אשר נשארו בביתם לאחר דיווח על התעללות. החוקרים עקבו אחר הארעות דיווח חוזר וחיפשו גורמי סיכון אפשריים אשר מעלים סיכון לדיווח חוזר.
מתוך ילדים אלה, ב-44% נמצא דיווח חוזר על התעללות במהלך תקופת המעקב. החוקרים מצאו כי הגורמים הבאים היו קשורים בסיכון מוגבר לדיווח חוזר:
- ילדים עם בעיות התנהגות (49% לעומת 38%)
- מטפלים עם סיפור של התעללות בעבר (33% לעומת 16%)
- מטפלים עם סיפור של מעורבות של רווחת הילד (38% לעומת 25%)
- משפחות עם הכנסה שנתית נמוכה מ-20,000 דולר (70% לעומת 60%)
סך של 45% מהדיווחים החוזרים הוכחו כנכונים. החוקרים מצאו 2 מקבצים של מאפיינים, אשר נמצאו קשורים בסיכוי מוגבר לדיווח חוזר מוכח:
1 – דיווח ראשון מוכח, מטפל אשר לא משתתף בקבוצת הנחיה להורים, מוצא שאינו אפרו-אמריקאי, וגיל המטפל מתחת ל-41.5 (סך של 54% מהמקרים).
2 – דיווח ראשון מוכח, מטפל אשר משתתף בקבוצת הנחיה להורים, וילד בגיל צעיר מ-8.5 שנים (סך של 60% מהמקרים).
המקבץ שהדגים את הסיכוי הנמוך ביותר לדיווח חוזר על התעללות כלל דיווח ראשון מוכח, מטפל אשר לא משתתף בקבוצת הנחיה להורים, מוצא שאינו אפרו-אמריקאי, וגיל המטפל מעל 41.5 שנים (סך של 26% מהמקרים).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב הילדים שנשארים בבית לאחר דיווח התעללות ראשון, קיימות קבוצות בסיכון גבוה יותר לדיווח חוזר על התעללות. ניתן להשתמש במאפיינים אלה על מנת לזהות ילדים בסיכון מוגבר להמשך התעללות בבית.
Arch Pediatr Adoles Med. July, 2011
לידיעה במדסקייפ