מאת מערכת אי-מד
היסטוריה של התעללות גופנית או מינית בילדות עלולה להעלות את הסיכון להשמנת יתר בבגרות, כך על פי מחקר חדש שבחן את הקשר בין התעללות בילדות לבין התמכרות לאוכל ולאכילת יתר הקשורה ללחץ נפשי . מהמחקר עולה כי נשים שסבלו בילדותן או בנעוריהן מהתעללות מינית או גופנית נמצאו בסיכון כפול לסבול מהפרעות התמכרות לאוכל בבגרותן, בהשוואה לנשים ללא היסטוריה כזו.
במחקר, בו נכללו למעלה מ-57 אלף נשים, שלקחו חלק במחקר ה- Nurses' Health Study II (NHSII), נוהל רישום ובירור של היסטוריה של התעללות פיזית ומינית בילדים (בשנת 2001 ) וכן של הפרעת התמכרות לאכילה (ב-2009). הפרעת התמכרות לאכילה הוגדרה ככזו כאשר המשתתפת סבלה משלושה סימפטומים משמעותיים או יותר בגרסה מותאמת של סקאלת ההתמכרות לאוכל של ייל. יחס הסיכונים המותאם ו95% רווח בר סמך הוערכו באמצעות רגרסת פואסון מותאמת.
החוקרים מצאו כי למעלה מ-8% מהנשים במדגם דיווחו על התעללות גופנית קשה בילדות, ו-5.3% דיווחו על התעללות מינית קשה. 8% מהמדגם התאימו לקריטריון שהוצב להפרעת התמכרות לאוכל. הנשים שסבלו מהפרעת התמכרות לאוכל היו עם BMI גבוה יותר (ב-6 יחידות) מאשר נשים ללא הפרעה כזו; היסטוריה של התעללות גופנית או מינית קשה נקשרה עם סיכון גבוה כמעט ב-90% לסבול מהפרעת התמכרות לאוכל ( יחס סיכונים עבור התעללות גופנית היה 1.92, עם 95% CI: 1.76, 2.09, ועבור התעללות מינית 1.87, עם 95% CI: 1.69, 2.05). יחס הסיכונים עבור היסטוריה של התעללות מינית וגופנית יחד היה 2.40. החוקרים מסכמים כי התעללות מינית בילדות קשורה בקשר חזק להתפתחות של הפרעת התמכרות לאכילה בבגרות. הם כותבים כי ממצאיהם מחזקים את העדויות בדבר החשיבות שבהבנת הרקע לתופעות השמנה שונות ועשויים לסיע בפיתוח של תכניות הרזיה המותאמות לנשים עם היסטוריה של התעללות. בנוסף, מחקרם מצטרף לאחרים ורבים שמתעדים את העלויות החברתיות האמיתיות של טיפול לקוי ופגיעה בילדים ומחזקים את הצורך הדחוף במאמצים שונים למניעה של התעללות בילדים.
לתקציר המחקר
Obesity 2013
לכתבה במדסקייפ