להלן דו"ח ועדת המומחים וההמלצותיה בנושא זה:
- המועצה מודה לוועדת המומחים שכללה את: פרופ' צבי זמישלני, ד"ר דניאל חמיאל, ד"ר אמיר מנדל
- המועצה מקבלת את כל מסקנות הוועדה ותנחה את הנהלת הרשות ליישמם.
- להלן ארבעת המסקנות העיקריות שעולות מהוועדה ושהמועצה מנחה את הנהלת הרשות לפעול להפצתם האפקטיבית לכל תושבי ישראל:
א. למרות ששכחת תינוקות במכונית הינה תופעה נדירה גם בישראל וגם בארה"ב ואין מחקרים מעמיקים על "אופי" השוכחים, תמשיך הרשות במאמצים לנסות ולמקד מדדים אופייניים למצבים כאלו.
ב. רק כ-50% מכלל התינוקות שמתים ממכת חום במכונית בארה"ב הם כתוצאה משכחה, השאר הינם תוצאות של השארת תינוקות לתקופה "קצרה", או כניסת ילדים בעצמם למכונית.
ג. לפיכך יש לאסור ולאכוף השארת ילדים במכונית ללא מבוגר גם לא לתקופה קצרה!!
ד. יש לנעול את המכונית ולוודא שאין אדם או בעל חיים במכונית עם עזיבת המכונית.
ה. על הרשות לצאת עם הקמפיין לקראת הקיץ וההמלצה היא שבקמפיין יודגש שיש לוודא ככל שניתן על ידי בן הזוג השני שהתינוק היגיע ליעד !
ו. יש לעודד בקרה בתוך המשפחה: כאשר הורה מסיע, ובמיוחד אם ההסעה עבורו היא חריגה מהשגרה, וכאשר יש הורה נוסף, מומלץ שההורה האחר יטלפן לברר האם הילדים הגיעו בשלום ליעדיהם. ייתכן שאפשר לחנך לבקרה מעין זו, ושזה כיוון אפשרי לקמפיין ממוקד.
אנא עיינו בדו"ח המסכם כך שהדיון במועצה ב-1 בספטמבר 2013 יהיה אפקטיבי.
למי שיש הערות או הצעות בנושא עדיף לשלוח אותם במייל לחברים לפני הדיון במועצה.
לפניכם הדו"ח המסכם של הוועדה
תודה
יעקב שיינין
סיכום
ועדה להערכת גורמי סיכון הקשורים עם תמותת תינוקות וילדים בתוך רכב ממכת חום
פרופ' צבי זמישלני, ד"ר דניאל חמיאל , ד"ר אמיר מנדל
20 באוגוסט 2013
במהלך הקיץ של 2013 התרחשו, בסמיכות זה לזה, מספר אירועים טראגיים שהסתיימו במותם של תינוקות ושל פעוטות עקב מכת חום לאחר שהות ברכב סגור. ברוב המקרים, הפעוטות נשכחו ברכב על ידי הוריהם, בתום הסעה שהיו בה מספר תחנות.
יושב ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יזם הקמת ועדה שתבדוק האם ניתן למצוא מאפיינים שמגדילים את הסיכון לאירוע השארת תינוק ברכב, מהסוג שמוביל לעיתים לפגיעות חום קטלניות. הכוונה היתה להעריך אם יש מאפיינים אישיותיים שניתן לזהות במבוגרים המועדים יותר לארוע כזה, או מאפיינים נסיבתיים שמגדילים את הסיכון להתרחשותו.
חברי הוועדה שהתנדבו לסייע לרשות: פרופ' צבי זמישלני, פסיכיאטר, מנהל המרכז לבריאות הנפש "גהה". ד"ר דניאל חמיאל, פסיכולוג קליני בכיר ומדריך, מהמרכז לבריאות הנפש ברמת חן. ד"ר אמיר מנדל, פסיכיאטר, פסיכותרפיסט ויועץ למנהלים וארגונים. לביצוע ההערכה שהתבקשה, השתמשה הוועדה בנתונים שניתן היה לאסוף על אירועים כאלה בארץ ובעולם, בעיקר בארצות הברית, משם מגיע התיעוד המפורט ביותר. נעזרנו במחקרים שפורסמו כולל עבודה מישראל שהועמדה לרשותנו.
רקע כללי:
מוות של תינוקות ושל פעוטות ברכב ממכת חום הוא אירוע נדיר. בארצות הברית נרשמים בממוצע כ-35 מקרי מוות כאלה בשנה. מקרי המוות הם אחוז קטן מכלל המקרים בהם ילדים נשכחים, מושארים או נלכדים ברכב. ברוב המקרים, האירוע מסתיים ללא נזק גופני או עם פגיעות קלות יותר. מוות ממכת חום מתרחש כאשר הילד נותר ברכב לזמן ממושך באזור חם ובעונה חמה. אזהרה בפני סוג כזה של תאונות פורסמה כבר ב-1976, אבל בעשורים האחרונים יש יותר פרסומים וככל הנראה יותר אירועים. שכיחות התאונה מסוג זה עלתה בעקבות הפעלת כריות אוויר ברכב, והעברת מושבי התינוק למושב האחורי כך שהמבוגר הנוהג אינו רואה את התינוק שברכב.
על פי הנתונים שתועדו בארצות הברית, לא כל הילדים שמתו ממכת חום ברכב נשכחו. כ-54% מהמקרים הם מקרי שכחה: ההורה או המבוגר המסיע שכח את הפעוט שנמצא ברכב ויצא לענייניו. ביותר מ-25% מהמקרים, הילד הושאר ברכב ביודעין, כנראה מתוך מחשבה שהשהות תהיה קצרה או שהפעוט מוגן בדרך כלשהי. בשאר המקרים – כ-20% - הילדים לא הושארו ברכב אלא נכנסו לרכב לא נעול ונלכדו בו. מספר המקרים בישראל נמוך, ולא מצאנו תיעוד ברור של התפלגות הסיבות. עם זאת, נראה ששלוש הסיבות המתוארות קיימות גם כאן.
מאפיינים של המבוגרים המעורבים:
ככל שעולה מן התיעוד הקיים, לא ניתן להבחין במאפיינים ייחודיים בקבוצת המבוגרים שהיו מעורבים במקרי המוות של ילדים עקב שכחה ברכב. מדובר במטפלים מסוגים שונים, כולל שמרטפים, עובדי מעון, עובדי הסעות, סבים וסבתות – אך הרוב הגדול הם הורים, ובניגוד לדעה האינטואיטיבית, לפחות בארצות הברית, מדובר ביותר אמהות מאשר אבות. בכ-9% מהמקרים היו אלה שני ההורים יחד. ככל שנבדק, לא תוארו מאפיינים חריגים של הורים אלה, לא בהתנהלות הכללית שלהם, לא בקשר שלהם עם הילדים. מקובל התיאור שמדובר בדרך כלל בהורים נורמטיביים. המקצועות בהם עובדים הורים שהיו מעורבים במקרים כאלה מגוונים: הוראה, פקידות, עבודה סוציאלית, רפואה ורפואת שיניים, משטרה, צבא, אלקטרוניקה, ניהול ומחקר. האסון נגרם עקב תקלה והסחת דעת, ואת כל שידוע על אוכלוסיית הסיכון ניתן לסכם במשפט "זה יכול לקרות לכל אחד". נוסחה זו איננה מתבססת על מידע מחקרי מקיף ומעמיק, אבל בנתונים הקיימים, אין מידע שיסתור אותה, והיא המתאימה ביותר לנתונים שיש בידינו.
כאמור, חלק ממקרי המוות ממכת חום לא נגרמים משכחה, אלא מאי נעילה של רכב, או מהשארת פעוטות ברכב ביודעין. לא מצאנו תחקיר או מחקר שהבדיל בין ציבור ההורים והמטפלים ששכחו ילד ברכב לבין אלה שהשאירו ילד ביודעין, מתוך כוונה לשוב לרכב בעוד מועד. ההתייחסות וההמלצות המקובלות בארצות הברית לגבי כל הצורות של השארת ילדים ברכב, הן אחידות.
מאפיינים של הנסיבות:
בהנחה שמדובר בציבור רגיל ונורמטיבי, בעיקר של הורים, בדקנו האם ניתן להצביע על נסיבות יוצאות דופן בעטיין הורים כאלה שוכחים את ילדם ברכב.
רוב המחקר שמצאנו לא התמקד בשאלה זו באופן ישיר. במחקר אחד תואר ששכיחות התופעה עולה כאשר ההורה, או המבוגר, המסיע, חורג מן השגרה היומית הרגילה עקב שינויים בסדר היום, או במסלול הפיזי של הנסיעה.
אף שאין התייחסות מפורשת לעניין, ראוי אולי לציין את מה שנראה אינטואיטיבית מובן מאליו: נראה שרוב האירועים מתרחשים בהסעות שיש בהן מספר תחנות, כלומר כאשר צריך להשאיר את הפעוט במעון, או במקום אחר, בדרך לתחנה נוספת, כמו עבודה.
להסחת הדעת עשויים לתרום צירוף של מספר פקטורים שכיחים: חוסר שינה, לחץ, טלפונים, פניות מהעבודה, דאגות, עייפות ושתיית אלכוהול.
סך הכול, נראה שמדובר בצירוף של נסיבות שהן שגרתיות למדי, בעיקר אצל הורים צעירים אשר צריכים לשלב קריירה ועבודה עם טיפול בילדים קטנים.
מסקנות והמלצות:
מוות של ילדים ממכת חום ברכב הוא תופעה שמעוררת הד תקשורתי עז. עם זאת, זו תופעה נדירה, שקשה לאפיין אותה מבחינה מחקרית וסטטיסטית, והנתונים אודותיה מעט מוגבלים. מעט יותר ממחצית המקרים נגרמים אכן משכחה של תינוקות ברכב. השאר, ככל הנראה, מהשארת תינוקות ברכב ביודעין או מכניסת פעוטות לרכב לא נעול. ההורים המעורבים בשכחת תינוקות הם ככל הידוע נורמטיביים, בדרך-כלל עובדים וממקצועות שונים, ומקובלת ההנחה ש"זה יכול לקרות לכל אחד". הנחה זו מעוררת התנגדות אינטואיטיבית אך אין נתונים שיסתרו אותה.
ההמלצות המקובלות בארצות הברית נועדו בחלקן למנוע את המקרים שאינם נובעים משכחה:
יש המלצה גורפת לעולם לא להשאיר ילד ברכב ללא השגחה, והמלצה להקפיד על נעילת רכב.
באשר למקרי השכחה, יש מקומות בהם נהוג שכאשר ילד לא מגיע לגן או למעון, הגננת מטלפנת לברר מה קרה.
אין לנו ידע ברור באשר ליעילותם של האמצעים האלה בארצות הברית. מספר מקרי המוות יציב מזה כעשור, ואין כמובן דרך למדוד את השפעתן של ההמלצות או אפילו את מידת ההטמעה שלהן.
המלצות נוספות, לצד מה שמקובל בארצות הברית:
לא מצאנו מחקר שבודק בקפידה את הנסיבות הספציפיות בהן מתרחשת שכחת פעוטות ברכב, כלומר, האם באמת מדובר בחריגה מהשגרה; האם יש קשר למספר התחנות בדרך; האם קורה יותר כאשר ההורה ממהר לעבודה. ייתכן שיימצא חוקר שיש לו עניין בהעמקת הידע הזה, ומחקר כזה מומלץ.
עם זאת, גם בהיעדרו, נראה שבנוסף להמלצות האמורות, אמצעי זהירות פשוט ומועיל יהיה בקרה בתוך המשפחה: כאשר הורה מסיע, ובמיוחד אם ההסעה עבורו היא חריגה מהשגרה, וכאשר יש הורה נוסף, מומלץ שההורה האחר יטלפן לברר האם הילדים הגיעו בשלום ליעדיהם. ייתכן שאפשר לחנך לבקרה מעין זו, ושזה כיוון אפשרי לקמפיין ממוקד.
בישראל יש לכוון את הקמפיין לתחילת הקיץ שכן אז הסיכון למכת חום עולה. יש ליידע את הציבור כי חום הגוף של ילדים עולה במהירות של פי 3-5 מאשר זה של מבוגרים וכי השארת ילד ברכב, גם למספר דקות וגם כאשר החלון פתוח בחלקו, עשויה לגרום למוות ממכת חום.
פרופ' צבי זמישלני ד"ר דניאל חמיאל ד"ר אמיר מנדל