במאמר שפורסם במהלך חודש אפריל בכתב העת New England Journal of Medicine כותבים מומחים כי למרות עליה ניכרת במקרי אלימות במקום העבודה כנגד אנשי צוות רפואי, עדיין אין פתרונות נראים באופק.
מהנתונים הזמינים עולה כי היקף מקרי אלימות בדרגה נמוכה, דוגמת התעללות מילולית, תקיפה גופנית, הפחדה, מעקב והטרדה מינית, עולה בהרבה על מספר מקרי הרצח בקרב אנשי צוות רפואי. למרות זאת, נושא זה אינו זוכה להתייחסות מספקת.
אלימות במקום העבודה כנגד אחיות, רופאים ואנשי צוות אחרים מהווה בעיה הרבה יותר גדולה מהידוע לציבור הרחב. נראה כי גם אנשי צוות רפואי אינם מודעים להיקף האלימות והכותבים קוראים לנקוט עמדה בנושא עוד בבתי ספר לרפואה ולסיעוד.
מהנתונים עולה כי כ-75% מכלל התקיפות במקום העבודה בין 2011-2013 אירעו במסגרת הטיפול הרפואי; 80% מהעובדים ברפואה דחופה ייחשפו לאלימות במהלך עבודתם; 78% מהרופאים במחלקות לרפואה דחופה דיווחו כי היו יעד לאלימות במקום העבודה בשנה האחרונה. כל האחיות במחלקות לרפואה דחופה דיווחו על תקיפה מילולית ו-82% דיווחו על תקיפה גופנית במהלך השנה האחרונה. 40% מהפסיכיאטרים דיווחו על תקיפה גופנית. היקף מקרי אלימות במקום העבודה בקרב פסיכיאטרים גבוה פי 69 בהשוואה לשיעור הארצי של אלימות במקום העבודה.
בכל שנה, 61% מאנשי צוות רפואי מדווחים על חשיפה לאלימות; רופאי משפחה גם מצויים בסיכון גבוה, אם כי אין נתונים רבים בנושא.
עם זאת, ייתכן ונתונים אלו לא משקפים את מכלול הבעיה. הסטטיסטיקה משתנה ומרבית המחקרים התבססו על סקרים רטרוספקטיביים התנדבותיים בלבד, המועדים להטיות.
למעשה, היקף תת-דיווח על חשיפה למקרי אלימות מהווה מכשול להתמודדות עם הבעיה, לפי מחקר אחד, רק 30% מהאחיות מדווחות על אלימות במקום העבודה, כמו גם 26% מהרופאים. סביר להניח כי תרבות העבודה ברפואה, שלעיתים קרובות רואה באלימות כחלק מהעבודה, תורמת לתת הדיווח הניכר של מקרי אלימות.
N Engl J Med. 2016;374:1661-1669
לידיעה במדסקייפ