תכנית שמירה על המשקל בוויסות עצמי עשויה להיות יעילה (מתוך NEJM) 15/10/2006
מחקר חדש, שפורסם ב- New England Journal of Medicine מצא, כי תכנית הדרכה פנים מול פנים, המבוססת על שקילות יומיות נמצאה יעילה בשמירה על המשקל לאחר דיאטה.
החוקרים טוענים, כי מאחר שאנשים רבים שהצליחו לרדת במשקל, מחזירים לבסוף את המשקל שאיבדו, יש צורך בתכניות שילמדו כיצד לשמור על המשקל. משום כך, הם פיתחו תוכנית שמירה המבוססת על תיאוריה של וויסות עצמי, ובחנו את היעילות של העברתה פנים מול פנים או באמצעות האינטרנט.
במסגרת המחקר, 314 משתתפים, שהורידו 19.3 ק"ג ממשקלם בממוצע בשנתיים קודם המחקר, חולקו באקראי לקבוצת ביקורת, שקיבלה עלונים מדי שלושה חודשים , התערבות פנים מול פנים , או התערבות דרך האינטרנט.
העלייה הממוצעת במשקל הייתה 4.9 ק"ג בקבוצת הביקורת, 4.7 ק"ג בקבוצת האינטרנט, ו- 2.5 ק"ג בקבוצת הטיפול הפרונטלי. אחוז המשתתפים שהעלו 2.3 ק"ג או יותר במהלך תקופת המחקר היה 72.4% בקבוצת הביקורת, 45.8% בקבוצת הטיפול הפרונטלי, ו-54.8% בקבוצת האינטרנט. שקילה יומית הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לעלות חזרה במשקל 2.3 ק"ג או יותר .
N Engl J Med. 2006;355:1563-1571
היתרונות הבריאותיים של אכילת דגים עולים על הסיכונים בצריכתם (מתוך JAMA) 18/10/2006
לסקירה זו של האפקטים הבריאותיים של צריכת דגים או שמן דגים בתזונה יש מסר מרגיע עבור אוהבי מאכלי ים, עבור כל מי שאוכל דגים בשל סיבות בריאותיות ואולי עבור כולם. ע"פ סקירה זו רמות של כספית וחומרים מזהמים אחרים בדגים הנמכרים בצורה מסחרית נמוכים ופוטנציאל הסיכונים שלהם מתגמד אל מול יתרונות של ירידות אפשריות בתמותה קרדיווסקולרית.
על פי המחקר, צריכה קבועה מעטה של EPA (eicosapentaenoic acid) ו-DHA (docosahexaenoic acid) ו-2 שרשרות ארוכות של n-3 PUFAs (polyunsaturated fatty acids) קשורה באופן מובהק סטטיסטי עם ירידה של 36% בתמותה ממחלה קרדיווסקולרית, וירידה של 17% בתמותה הכללית. בנוסף, צריכת n-3 PUFAs חשובה בהתפתחות מוקדמת של המוח.
כללית, מדווחים המחברים שהיתרונות מבוססים על מחקרים רנדומאליים ומחקרים פרוספקטיביים בבני אדם, כאשר החסרונות או הסיכונים הם למעשה תיאורטיים המבוססים בעיקר על מחקרים בבעלי חיים ומספר קטן של מחקרים מוגבלים בבני אדם בריכוזים גבוהים יותר של חומרים רעילים.
המלצת המחקר, לפיה רוב האנשים יכולים להנות בריאותית משתי מנות דגים כל שבוע, מכוונת לא רק לאוכלוסייה הכללית ולאלה עם גורמי סיכון קרדיווסקולרים, אלא גם לנשים העשויות להיכנס להיריון או לנשים מניקות, אך ההמלצה היא להימנע מסוגים מסוימים של דגים, אשר יש להם רמות גבוהות יותר של חומרים מזהמים.
JAMA. 2006;296:1885-1899
הקשר בין דיאטה ים-תיכונית והסיכון לאלצהיימר (Arch Neurol) 22/10/2006
ממחקר חדש עולה כי דיאטה ים-תיכונית עשויה להוריד באופן משמעותי את הסיכון למחלת אלצהיימר, אך לאו דווקא דרך השפעה וסקולרית. החוקרים מצאו כי נבדקים ששמרו על דיאטה ים-תיכונית זכו לירידה של עד 68% בסיכון למחלת אלצהיימר, בהשוואה לאלו שלא שמרו על הדיאטה, העשירה בפירות, ירקות, קטניות, דגנים ודגים, ודלה בבשר ומוצרי חלב.
המחקר מאשר את הממצאים ממחקרים קודמים, ומחזק את הידוע באשר להשפעות המגנות של דיאטה ים-תיכונית ועל הסיכון לאלצהיימר. מחקרים קודמים קשרו בין דיאטה ים-תיכונית ובין ירידה בסיכון למספר סוגי סרטן, השמנת-יתר, דיסליפידמיה, יתר לחץ דם, הפרעה במטבוליזם של סוכר, מחלת לב קורונרית ושיעורי התמותה הכוללים.
עם זאת, מחקר פרוספקטיבי שפורסם בגליון יוני של Annals of Neurology, היה הראשון מסוגו שבחן את השפעות התזונה על מחלות נוירולוגיות. המחקר מצא כי היצמדות טובה יותר לתזונה ים-תיכונית, קשורה בירידה משמעותית בסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר בהמשך.
החוקרים ביקשו לבדוק אם ניתן לאשר את התוצאות הללו באוכלוסיה אחרת של חולי אלצהיימר. במחקר מסוג מקרה-ביקורת, השתתפו 194 חולי אלצהיימר ידועים, ו-1790 נבדקים ללא דמנציה. הפקטור המנבא העיקרי למצב מחלת אלצהיימר, היה היצמדות לעקרונות דיאטה ים-תיכונית במהלך השנה שחלפה. המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות, על-בסיס מדדי ההיצמדות לעקרונות התזונה. לאחר תיקנון לגיל, מין, מוצא אתני, רמת השכלה, גנוטיפ apolipoprotein E, צריכה קלורית, עישון, אינדקס תחלואות נלוות, ומדדי BMI, מצאו החוקרים כי נבדקים עם שיעורי ההיצמדות הגבוהים ביותר, היו בסיכון הנמוך ביותר להחמרת מחלת האלצהיימר. לאור היתרונות המוכחים של הדיאטה הים-תיכונית במניעת מחלות רבות אחרות, נראה סביר להמליץ למטופלים לאמץ דיאטה זו מוקדם ככל הניתן.
Arch Neurol. Published online October 9, 2006
סטטינים מפחיתים סיכון לשבץ ול-MI בחולים עם מחלה בעורקי הצוואר (מתוך כנס רופאי החזה האמריקאיים) 25/10/2006
סטטינים יעילים במניעת שבץ או MI בחולים הסובלים ממחלה קשה בעורקי הצוואר- כך עולה ממחקר חדש זה, שהוצג בפגישה השנתית של American College of Chest Physicians.
תוצאות המחקר מראות, כי כל החולים הסובלים ממחלה בעורקי הצוואר, ונמצאים בסיכון גבוה לאירוע נוסף צריכים לקבל טיפול בסטטינים, בין אם יש להם היפרכולסטרולמיה ובין אם לאו.
רבים הסובלים מהיפרכולסטרולמיה אינם מטופלים בסטטינים: במסגרת המחקר, 449 תיקים רפואיים של חולים עם מחלה בעורקי הצוואר נבדקו ע"י החוקרים. כל החולים חוו היצרות של עורק צווארי אחד או שניים, אך סירבו לעבור פתיחה של העורק או שלא היו מועמדים מתאימים לכך.
מתוך 449 החולים, 298 (66%) טופלו ע"י סטטינים. תקופת המעקב הממוצעת הייתה 26 חודשים בקבוצת הסטטינים, ו-21 חודשים בקבוצת הביקורת.
היארעות של שבץ חדש, MI חדש, או מוות בחולים המטופלים בסטטינים הייתה 15% בהשוואה ל- 68% בחולים שלא קיבלו טיפול זה .
גורמי סיכון בלתי תלויים להתפתחות שבץ חדש, MI חדש או מוות כללו שימוש בסטטינים, סוכרת, ואירועים קודמים. באופן מפתיע, כולסטרול לא היה גורם סיכון בלתי תלוי.
יש לטפל בחולים בסיכון גבוה, גם אם הכולסטרול תקין: עפ"י תוצאות המחקר, יש לטפל אגרסיבית בחולים אלו, גם אם רמת הכולסטרול שלהם תקינה. חולים שנמצאים בסיכון גבוה במיוחד הינם סוכרתיים וכאלה שחוו בעבר TIA, MI או שבץ. לדברי החוקרים, אין להתחיל טיפול בסטטינים בהתבסס על רמות הכולסטרול, אלא יש להתחילו באופן בלתי תלוי.
החוקרים מאמינים, כי חלק מיתרונות הסטטינים באוכלוסיה זאת אינם תלויים בהשפעתם על הורדת רמת הכולסטרול. השפעות אחרות שלהם כמו היותם נוגדי-דלקת, נוגדי-חמצון, וכן השפעתם החיובית על התפקוד האנדותליאלי יכולות גם הן לשחק תפקיד.
תוספת אומגה-3 עשוייה להאט את ההדרדרות הקוגניטיבית בחולי אלצהיימר קלה (מתוך the Archives of Neurology) 25/10/2006
ממחקר אקראי, כפול סמיות ובבקרת פלצבו שנערך לאחרונה עולה כי תוספת חומצות שומן מסוג אומגה-3 עשוייה להאט את ההדרדרות הקוגיטיבית במטופלים עם מחלת אלצהיימר קלה מאוד. המחקר פורסם בכתב העת לנוירולוגיה (the Archives of Neurology).
על פי המחקר, שכלל 174 חולי אלצהיימר, מתן כולל של חומצות שומן מסוג אומגה-3 לא הביא להבדל משמעותי בקצב ההדרדרות הקוגניטיבית בהשוואה לפלצבו לאחר 6 חודשי מעקב. ואולם, בתת קבוצה קטנה של חולי אלצהיימר קלה נצפתה ירידה משמעותית בקצב ההדרדרות הקוגניטיבית בהשוואה לקבוצת הפלצבו.
המטופלים חולקו אקראית לקבלת מינון יומי של 4 גלולות של 1-g, שהכילו שילוב של 430 מ"ג docosahexaenoic acid (DHA) ו-150 מ"ג של eicosapentaenoic acid (EPA) או פלצבו. בכל אופן, לאחר 6 חודשים גם המטופלים בקבוצת הפלצבו קיבלו את התוספות.
החוקרים העריכו כי ייתכן שכאשר המחלה כבר גלוייה קלינית, המעורבות הנוירופתולוגית הינה מתקדמת מידי מכדי שניתן יהיה להחלישה על ידי טיפולים נוגדי דלקת.
החוקרים הזהירו כי אין לראות בממצאי המחקר בסיס להמלצות כלליות לטיפול במחלת אלצהיימר עם תכשירי שמן דגים. ואולם, החוקרים ציינו כי תוספות אלה צריכות להיבחן בקבוצות גדולות יותר עם ליקוי קוגניטיבי קל בכדי לקבוע האם בכוחן של חומצות שומן מסוג אומגה-3 לעצור או להאט את ההתקדמות ההתחלתית של מחלת אלצהיימר.
Arch Neurol. 2006;63:1402-1408
סקירת אוכלוסיה בסיכון ב-CT ספיראלי עשוייה להפחית את התמותה מסרטן ריאה בכ-80% (מתוך ה-NEJM) 26/10/2006
ע"פ מחקר המתפרסם היום ב-The New England Journal of Medicine כ-80% מהתמותה הנגרמת ע"י סרטן ריאה עשוייה להמנע במידה ויבוצע איבחון מוקדם באמצעות CT ספיראלי באוכלוסיות בסיכון גבוה.
סריקה כזו מסוגלת לאבחן סרטן ריאה בשלב המוקדם, בשלב שעדיין ניתן להשיג ריפוי, בעוד שבדר"כ גילוי של סרטן ריאה מתרחש בשלב מתקדם יותר של הגידול, ואז סיכויי הריפוי קטנים בהרבה.
מתוך מקרי הסרטן שהתגלו במחקר 85% היו בשלב 1 ולמטופלים היה סיכוי להשיג הישרדות 10 שנתית של 88%. מנגד, שיעור ההשרדות ה-5 שנתי של סרטן בשלב 4 הוא של כ-5% בלבד.
המחקר שבוצע בארה"ב, אירופה, ישראל, סין ויפן כלל 31,567 משתתפים ללא סימפטומים שהוגדרו בסיכון גבוה לסרטן ריאה. המשתתפים היו במעקב בין 1993 ל-2005 ובקבוצה של כ-27,000 בוצע CT חוזר. כל המשתתפים היו מעל גיל 40, מעשנים או מעשנים לשעבר או חשופים לעישון פסיבי, או שעבדו במקום עם חשיפה לאסבסט, בריליום, אורניום או רדון.
הסריקות הממוחשבות גילו סרטן ריאה ב-484 משתתפים מהם 85% היו בשלב 1 של סרטן ריאה.
למחקר יש גם חשיבות בהיותו מספק מידע משמעותי על ניהול וטיפול סרטן ריאה בשלב 1 אשר אובחן ע"י סריקת CT , מציינים כותבי מאמר המערכת. השיעור של 88% הישרדות 10 שנתית הוא הגבוה ביותר הידוע לסרטן ריאה, והתוצאה הזו חיובית ביותר, בהתחשב בעובדה שסרטן ריאה הוא הסרטן הקטלני ביותר בארה"ב כיום.
N Engl J Med. 2006;355:1763-1771, 1822-1824.
תומכנים משחררי-תרופה אינם מעלים את הסיכון לתמותה לאחר שנתיים 29/10/2006
מניתוח הנתונים שנאספו במהלך שנתיים במחקר APPROACH (Alberta Provincial Project for Outcome Assessment in Coronary Heart Disease), עולה כי בחולים ב"עולם האמיתי", שעוברים אנגיופלסטיקה, טיפול בתומכנים משחררי-תרופה, מלווה בשיעורי תמותה נמוכים יותר בהשוואה לטיפול בתומכנים מתכתיים. גם שיעורי CABG, ו-PCI חוזר היו נמוכים יותר בעקבות טיפול בתומכנים משחררי-תרופה.
במאגר הנתונים של APPROACH נכללו מטופלים מאלברטה, שעברו צינתור לב משנת 1995. החוקרים השוו את שיעורי התמותה, CABG, ו-PCI חוזר, בקרב 6975 חולים שעברו אנגיופלסטיקה, בין אפריל 2003 ומרץ 2005. סה"כ, 16% חולים טופלו בתומכנים משחררי-תרופה, 78.2% טופלו בתומכנים מתכתיים, והשאר ב-Balloon Angioplasty.
ניתוח התוצאות העלה כי סיכויי ההישרדות ללא-אירוע לבבי, במהלך שנתיים, היו גבוהים יותר באופן משמעותי במטופלים בתומכנים משחררי-תרופה, בהשוואה למטופלים בתומכנים מתכתיים, כפי שנמדד משילוב פרוצדרות רה-וסקולריזציה (CABG, PCI) ושיעורי התמותה של חולים לאחר PCI.
. החוקרים טוענים כי הממצאים אינם מפיגים לחלוטין את החששות מפני טיפול בתומכנים משחררי-תרופה, אלא מחזקים את הצורך בהפעלת שיקול הדעת באשר לטיפול בתומכנים אלו, לעומת טיפול בתומכנים מתכתיים. החוקרים ממליצים להשתמש בטיפול זה בהתאם לצורך, אך לא לבחור באפשרות זו ללא הצדקה.
האם טיפול בסטטינים מוריד את שיעורי התמותה הכלליים? (Am J Cardiol) 30/10/2006
ממחקר חדש זה, שפורסם בגליון אוקטובר של American Journal of Cardiology, עולה כי טיפול ממושך בסטטינים, הניתן ממגוון סיבות, מלווה בעליה של שנתיים, בממוצע, בתוחלת החיים. זאת למרות שהמטופלים בסטטינים היו עם פרופיל חמור יותר של גורמי סיכון מאלה שלא טופלו בסטטינים.
החוקרים בחנו מאגר נתונים שכיסה כ-1.5 מליון מטופלים ותיקים בסטטינים, מ-10 בתי חולים בדרום ארה"ב, במטרה לקבוע את השימוש בסטטינים ושיעורי התמותה הנלווים.
מטופלי סטטינים היו לרוב קשישים, עם סיפור קודם של מחלת עורקים קורונרית, יל"ד וסוכרת. עם זאת, הסיכון לתמותה תחת טיפול בסטטינים היה נמוך יותר בהשוואה לאלו שלא טופלו בסטטינים (OR=0.54).
החוקרים טוענים כי נראה שטיפול בסטטינים מאריך את חיי המטופלים. ניתן לייחס את היתרונות האפשריים של טיפול בסטטינים למאפיינים האנטי-דלקתיים של משפחת התרופות.
Am J Cardiol 2006;98:923-928.
לשאלת ההשתלמות