דר' רויטל גנדלמן-מרטון, עורכת מדור נוירולוגיה
רקע
מזה זמן מה ידוע כי הצטברות שומן הגוף באזור הבטן, קרי השמנה מרכזית, מהווה גורם סיכון בלתי תלוי ומשמעותי יותר מהשמנה כללית לתנגודת לאינסולין, סכרת, מחלת לב כלילית, אוטם מוחי ותמותה. נתונים אלה מיוחסים בחלקם לכך ששומן תוך- בטני, או ויסצרלי, פעיל יותר מבחינה מטבולית בהשוואה לשומן תת- עורי ונחשב כבעל השפעה חזקה יותר על יצור אדיפוציטוקין ועל תנגודת לאינסולין. מחקרים מהשנים האחרונות הראו שהשמנה, הנמדדת באמצעות אינדקס מסת הגוף (BMI) , בעיקר בגיל העמידה, מגבירה את הסיכון לדמנציה, מחלת אלצהיימר, ושינויים נוירודגנרטיביים. לא ברור האם לחלוקת רקמת השומן יש תפקיד בסיכון לדמנציה הדומה לתפקידה במחלה קרדיו-וסקולרית וסכרת. מדידות אנטרופומטריות של פיזור שומן מרכזי בגיל מתקדם נחשבות בעייתיות בשל איבוד עצם ורקמת שריר והצטברות שומן בחלק הגוף המרכזי בגיל זה. לכן, הערכת ההשפעה של מדידות אלה, המבוצעות בגיל העמידה, על המצב הקוגניטיבי מוטה פחות ע"י תהליך ההזדקנות.
מטרת העבודה היתה להעריך את הקשר בין השמנה מרכזית בגיל העמידה והסיכון לדמנציה שלושה עשורים מאוחר יותר.
שיטות
נבדקו 6,583 חברים בתכנית ביטוח רפואי בקליפורניה שהשתתפו בבדיקות רפואיות תקופתיות על בסיס התנדבותי בין השנים 1964ל- 1973 בגיל 40-45. הבדיקות כללו מדידות אנתרופומטריות. אבחנה של דמנציה בנבדקים שנותרו בחיים והמשיכו את חברותם בתכנית ביטוח זו אותרה בין השנים 1994 ל- 2006, כאשר התאפשר זיהוי אלקטרוני של האבחנה. המודלים הסטטיסטיים הותאמו לגיל, מין, גזע, השכלה, מצב משפחתי, סכרת, יתר לחץ דם, היפרליפידמיה, אוטם מוחי, מחלה לבבית, ושימוש בשירותים רפואיים.
תוצאות
1,049 (15.9%) מהמשתתפים אובחנו עם דמנציה. בהשוואה לנבדקים בשני העשירונים הנמוכים של קוטר אבדומינלי סגיטלי, לנבדקים בשני העשירונים הגבוהים היה סיכון של פי 2.72 לדמנציה ופי 1.92 כאשר BMI הוסף למודל. לנבדקים עם קוטר אבדומינלי סגיטלי גבוה (מעל 25 ס"מ) ו- BMI תקין היה סיכון גבוה יותר (HR- 1.89 ) בהשוואה לנבדקים עם קוטר אבדומינלי סגיטלי נמוך (פחות מ- 25 ס"מ) ו- BMI תקין, והסיכון הגבוה ביותר לדמנציה נמצא בנבדקים עם השמנה (BMI מעל 30 ק"ג למטר רבוע) ועם קוטר אבדומינלי סגיטלי גבוה (HR- 3.60 ).
מסקנות
השמנה מרכזית בגיל העמידה מגבירה את הסיכון לדמנציה ללא תלות בתחלואה נלווית כמו סכרת ומחלות קרדיו-וסקולריות. מאחר של- 50% מהמבוגרים יש השמנה מרכזית, חשוב לחשוף את מנגנוני הפעולה הקושרים בין השמנה מרכזית לדמנציה.
Whitmer RA, Gustafson DR, Barrett-Connor E, et al. Central obesity and increased risk of dementia more than three decades later. Neurology 2008;71:1057-64.
הצעות לקריאה נוספת:
Kivipelto M, Ngandu T, Fratiglioni L, et al. Obesity and vascular risk factors at midlife and the risk of dementia and Alzheimer's disease. Arch neurology 2005;62:1556-60.
Gustafson D, Rothenberg E, Blennow K, et al. An 18-year follow-up of overweight and risk of Alzheimer disease. Arch Intern Med 2003;163:1524-8.
Whitmer RA, Gunderson EP, Barrett Connor E, et al. Obesity in middle age and future risk of dementia: a 27 year longitudinal population based study. BMJ 2005;330:1360.
Gustafson D. Adiposity indices and dementia. Lancet Neurol 2006;5:713-20.
Gustafson D, Lissner L, Bengtsson C, et al. A 24-year follow-up of body mass index and cerebral atrophy. Neurology 2004;63:1876-81.