9/5 - הקשר בין לחץ הדם הלילי לתפקוד הכליתי
מבוגרים אשר לא חווים את הירידה האופיינית בלחץ הדם בלילה (ואשר מכונים "נון-דיפר'ס"), מצויים בסיכון גבוה להדרדרות התפקוד הכליתי, ללא קשר לתפקוד הכליה הראשוני שלהם, ללחץ הדם שלהם או לגורמי סיכון אחרים המחלישים את הכליה. כך עולה ממחקר שפורסם ב- Medicine Archives of Internal .
החוקרים עקבו אחר 322 מטופלים אשר לרובם היה תפקוד כליה נורמאלי בתחילת המחקר.
137 מהנבדקים היו "דיפר'ס" ו- 185 היו "נון-דיפר'ס".
במהלך מעקב של כ- 3 שנים, קצב הסינון הגלומרולארי (GFR) נשאר יציב בקרב ה"דיפר'ס" אך ירד משמעותית בקרב ה"נון-דיפר'ס".
בנוסף, נצפתה עלייה של יותר מ- 50% ברמות הקראטינין ב- 32 "נון-דיפר'ס" בהשוואה ל- 2 בלבד מה"דיפר'ס". החוקרים מסכמים שחוסר בצניחה של לחץ הדם הסיסטולי בלילה הוא מנבא חזק לירידה בתפקוד הכליתי עם הזמן, ולכן יש מקום לעקוב אחר תופעה זו במטופלים המתאימים.
Arch Intern Med 2006;166:846-852
12/5 – האם יש קשר בין שימוש בקורטיקוסטרואידים לסיכון לפרפור פרוזדורים ?
תוצאותיו של מחקר אוכלוסיה שפורסם ב- Medicine Archives of Internal מרמזות על כך שטיפול במינונים גבוהים של קורטיקוסטרואידים, מגביר את הסיכון לפרפור פרוזדורי.
מהמחקר עולה שמתוך 7,983 נבדקים, המבוגרים מ- 55 שנים, 385 פיתחו הופעה ראשונה של פרפור פרוזדורי במהלך 8 שנות מעקב של המחקר. ע"פ החוקרים, הסיכון להופעת הפירפור היה גבוה משמעותית בנבדקים שקיבלו מרשם לקורטיקוסטרואידים אך נמצא גם שרק שימוש במינונים גבוהים של קורטיקוסטרואידים נמצא קשור להגברת הסיכון.
לפיכך, החוקרים מציעים כי מטופלים שנוטלים קורטיקוסטרואידים במינונים גבוהים צריכים להיות תחת מעקב זהיר ומבוקר לפני ואחרי הטיפול ובכך להגדיל את הסיכויים לאבחון וטיפול מהיר הפרעה רצינית זו בקצב הלב במקרה הצורך.
Arch Intern Med 2006;165:1016-1020
12/5 - האם טיפול משולב משפר את התוצאות בחולי אלצהיימר?
ממחקר שפורסם ב- JAMA, עולה כי צוות העובד בשיתוף פעולה, ובראשות אחות מוסמכת, משפר את התוצאות הטיפוליות במחלת אלצהיימר במסגרת של רפואה ראשונית.
גישה טיפולית זו שיפרה את איכות החיים ואת התסמינים ההתנהגותיים והפסיכולוגיים הן של המטופלים במחלת האלצהיימר והן של המטפלים האישיים, וזאת מבלי להגדיל את השימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות או ב- sedative hypnotics.
במחקר, שנערך מינואר 2002 ועד אוגוסט 2004, השתתפו 153 חולי אלצהיימר מבוגרים בגיל מתקדם ומטפליהם, שחולקו אקראית לשתי קבוצות. 84 מטופלים היוו את קבוצת ההתערבות וטופלו על ידי צוות משולב ו-69 מטופלים היוו את קבוצת הביקורת וקיבלו טיפול שגרתי מוגבר במרפאות רפואה ראשונית.
בקבוצת ההתערבות, צוות רב תחומי ניהל טיפול משולב, שהונהג על ידי אחות עם הסמכה מתקדמת אשר עבדה עם המטפל של משפחת המטופל ובשילוב המרפאה הראשונית.
בהשוואה לקבוצת הביקורת, קבוצת ההתערבות הראתה שיעור גבוה יותר של קבלת מעכבי כולין אסטראז (80% לעומת 55%) ותרופות נוגדות דכאון (45% לעומת 27%). המטופלים בקבוצת ההתערבות הראו באופן מובהק פחות תסמינים התנהגותיים ופסיכולוגיים של דמנציה. המטפלים בקבוצת ההתערבות גם דיווחו על שיפור משמעותי ברמת המצוקה, כפי שנמדד על פי NPI של המטפל (the caregiver NPI) לאחר 12 חודשים.
בנוסף, החוקרים ציינו בסיכומם כי שיפורים אלו עלו על השיפורים שהושגו במחקרים עליהם דווח בעבר, ושהתמקדו בטיפול פרמקולוגי בלבד. מחקר זה הדגים, לדבריהם, שטיפול בחולי אלצהיימר יכול להשתפר גם במסגרת רפואה ראשונית, אבל לא מבלי שייעשו שינויים משמעותיים במערכת הטיפול.
JAMA. 2006;295:2148-2157
לשאלת ההשתלמות