מאת ד"ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון New England Journal of Medicine (NEJM) עולה כי טיפול בחולי אי ספיקת לב כרונית הסובלים מחסר ברזל במתן ברזל תוך ורידי (Ferric carboxymaltose) מביא לשיפור בתסמינים, ביכולת התפקודית ובאיכות בחיים.
במחקר, שנערך באופן מבוקר ובהקצאה אקראית והמכונה Ferinject Assessment in Patients with Iron Deficiency and Chronic Heart Failure (FAIR-HF), נכללו 459 חולים עם אי ספיקת לב בדרגת NYHA II או III. לכל החולים היה מקטע פליטה של חדר שמאל של 40% ומטה (בדרגה II) או 45% ומטה (בדרגה III), חסר ברזל (רמות פריטין של 100 mcg/L ומטה, או 100-299 mcg/L אם ריוויון הטרנספרין עמד על 20% ומטה) וכן רמות המוגלובין של 9.5-13.5 g/dL. החולים הוקצו אקראית לקבלת טיפול תוך ורידי ב- Ferric carboxymaltose(כך ב-304 חולים) או בתרופת דמה (155 חולים). החוקרים מציינים כי המינון הכולל של ברזל שנדרש לשם מילוי מאגרי הברזל חושב בתחילת המחקר, על פי נוסחת Ganzoni. תכיפות מתן המנות הייתה שבועית עד למילוי המאגרים (שלב התיקון), ולאחר מכן חודשית (שלב האחזקה).
החוקרים קבעו את תוצאי המחקר העיקריים כציון ה-Patient Global Assessment (PGA) בדיווח עצמי ודרגת התפקוד על פי NYHA בשבוע 24 לטיפול. יעדיו המשניים של המחקר היו מבחן הליכה בשש דקות, ציון כולל בשאלון ה-Kansas City Cardiomyopathy (מ-0 עד 100) וב-European Quality of Life-5 Dimensions (EQ-5D) Visual Analog Scale.
החוקרים מצאו כי ציון ה-PGA בדיווח עצמי בתום 24 שבועות של טיפול השתפר בקבוצה שטופלה בברזל, כש-50% מהחולים חוו שיפור במידה בינונית עד גבוהה, בהשוואה ל-28% מהחולים בקבוצת הביקורת (OR = 2.51; 95% CI = 1.75-3.61; p < 0.001). באשר לדרגת התפקוד על פי NYHA, לאחר תקנון לערך הבסיסי נצפה שיפור בקבוצת החולים שקיבלו ברזל בשבוע 24, כש-47% מהם הראו דרגת NYHA של I או II, לעומת 30% כאלה בקבוצת הביקורת (OR = 2.40; 95% CI = 1.55-3.71; p < 0.001). שיפורים מובהקים נוספים דווחו גם ביחס לנקודת היעד המשניות, לרבות המרחק בתום מבחן הליכה בן שש דקות (שיפור ממוצע של 35±8 מטרים בשבוע 24 בהשוואה לקבוצת הביקורת) ובמדדי איכות החיים. החוקרים מציינים כי תוצאות דומות נצפו בין חולים עם אנמיה (אותם הגדירו החוקרים כבעלי המוגלובין בסיסי של למטה מ-12.0 g/dL) לכאלו ללא אנמיה.
החוקרים מוסיפים כי שיעורי התמותה ותופעות הלוואי היו דומים אף הם בין הקבוצות. יחס הסיכון לתמותה או אשפוז ראשון מכל סיבה קרדיווסקולארית בקרב חולים אשר טופלו בברזל לעומת אלו שטופלו בתרופת דמה עמד על 0.61 (95% CI = 0.32-1.18; p = 0.14).
לדברי החוקרים, הממצא לפיו הטיפול בברזל הועיל גם לחולים ללא אנמיה מעיד על כך שחסר בברזל הינו יעד טיפולי תקף ובלתי תלוי. הם מזהירים כי לא ידוע להם ערך הסף של ההמוגלובין אשר עד אליו חסר ברזל הינו משמעותי מבחינה פתופיזיולוגית, ומוסיפים כי על בסיס תוצאותיהם אין ביכולתם להמליץ על השימוש בו בחולים עם אי ספיקת לב כרונית, חסר ברזל ורמת המוגלובין של למעלה מ-13.5 g/dL. הם מציעים כי מחקרים עתידיים ישובו ויבחנו נקודה זו.
NEJM 2009
לידיעה ב-NeLM