מאת ד"ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר פרוספקטיבי שפורסם בירחון Canadian Medical Association Journal, עולה כי רמות גבוהות של אריתרופוייטין בקשישים קשורות בסיכון מוגבר לתמותה.
ייצור האריתרופוייטין מגורה ע"י העברה לקויה של חמצן לכליות, לאור אנמיה או לאור היפוקסיה. רמות גבוהות של אריתרופוייטין הודגמו כמנבאות סיכון לתמותה בקרב חולים עם אי ספיקת לב.
במסגרת המחקר הנוכחי בדקו החוקרים את ההשפעה של רמות מוגברות של אריתרופוייטין על תמותה בקרב קשישים באוכלוסיה הכללית.
במחקר נכללו 599 נבדקים בני 85 שנים, במסגרת מרשם הולנדי, ועברו מדידות של רמות אריתרופוייטין בגיל 86. הניתוח הנוכחי כלל 428 משתתפים עם פינוי קריאטינין של 30 מ"ל/דקה או יותר.
324 נבדקים נפטרו (75.7%), בהסתמך על רישומי אוכלוסיה.
סיכון לתמותה היה גבוה ב- 25% במשתתפים אשר רמות האריתרופוייטין שלהם היו בשליש האמצעי בהשוואה לאלו בשליש התחתון (קבוצת ייחוס; יחס סיכון, 1.25; 95% confidence interval [CI], 0.95 - 1.64). בהשוואה לקבוצת הייחוס, משתתפים עם רמות בשליש העליון היו בעלי סיכון מוגבר ב- 73% לתמותה (יחס סיכון; 95% CI, 1.32 - 2.26; P value for trend < .01).
תקנון לגיל, פינוי קריאטינין, רמת המוגלובין, תחלואות נלוות, עישון, ורמות CRP (C-reactive protein) לא השפיעו משמעותית על הקשר בין רמות אריתרופוייטין ובין תמותה. הקשר בין רמות מוגברות של ההורמון ובין תמותה היה דומה עבור מיתות מגורמים קרדיו-וסקולאריים ולא קרדיו-וסקולאריים.
לדברי החוקרים, בקרב בני 85 שנים ומעלה, רמות אריתרופוייטין מוגברות היו קשורות בסיכון מוגבר לתמותה, ללא קשר לרמות ההמוגלובין.
בין מגבלות המחקר יש לציין תקנון לגורמים אשר היו עשויים להביא להערכת פחת של הקשר האמיתי בין אריתרופוייטין ותמותה; מערך תצפיתי של המחקר; ערפלנים אפשריים; העדר מדידות סטורציה או רמות חמצן בבדיקות מדם עורקי; ומדגם מחקר קטן יחסית.
החוקרים מסכמים כי דרושים מחקרים נוספים על מנת לחקור את הפתופיזיולוגיה שנמצאת בבסיס המנגנון ולזהות את החשיבות הקלינית וההשלכות הטיפוליות של רמות אריתרופוייטין מוגברות קבוצת הגילאים שנבדקה במחקר הנוכחי.
CMAJ.
לידיעה במדסקייפ