מחקר חדש מה-JMSN מצביע על כך ששמירה על רמות המוגלובין של מעל 13 ג'/ד"ל אצל מושתלי כליה מפחיתה הסיכון להתקדמות נפרופתיה כרונית.
ברקע מסבירים המחברים שמחקרים רטרוספקטיבים רמזו על כך שנפרופתיה כרונית של השתל עלולה להתקדם במהירות רבה יותר במצב של אנמיה לאחר ההשתלה, אך לא היה ברור אם תיקון ושיפור האנמיה ישפר את התוצאות הכלייתיות.
במחקר פתוח תווית, רב מרכזי, מבוקר ואקראי זה נבדק האפקט של מתן אפוטאין ביטא להשגת רמות נורמליות של המוגלובין (13-15 ג'/ד"ל) בהשוואה לתיקון חלקי של אנמיה עם רמות של 10.5-11.5 ג'/ד"ל המוגלובין, על נפרופתיה במושתלי כליה עם המוגלובין בסיסי של 11.5 ג'/ד"ל ורמות פינוי קריאטינין מוערכות של eCrCl <50 ml/min per 1.73 m2 .
לאחר שנתיים רמת ההמוגלובין הממוצעת הייתה 12.9 ו-11.3 בשתי הקבוצות בהתאמה, והפער היה מובהק סטטיסטי עם p<0.001 . מתחילת המחקר ועד לאחר שנתיים ה-eCrCl פחת בממוצע ב-2.4 מ"ל/דקה לכל 1.73 מ"ר בקבוצה שבה נעשתה נורמליזיה של ההמוגלובין לעומת ירידה של 5.9 מ"ל/דקה לכל 1.73 מ"ר בקבוצה שבה תיקון ההמוגלובין היה חלקי. ההבדל היה מובהק סטטיסטי.
מעבר לכך, פחות מטופלים בקבוצה שהגיע לרמות נורמליות של המוגלובין הגיעו לשלב של ESRD (דיאליזה) , 3 לעומת 13, הבדל שהיה מובהק סטטיסטי.
שיעור ההישרדות של השתל היה 95% בקבוצה שהגיע לערכי המוגלובין נורמליים לעומת 80% בלבד בקבוצה עם התיקון החלקי בהמוגלובין.
השגה מלאה של רמות המוגלובין תקינות הייתה קשורה לשיפור משמעותי באיכות החיים לאחר 6 ו-12 חודשי מעקב. מס' האירועים הקרדיווסקולרים היה נמוך ודומה בשתי הקבוצות.
החוקרים מסכמים כי במחקר פרוספקטיבי זה נראה שטיפול המשיג רמות המוגלובין של מעל 13 ג'/ד"ל מפחית את קצב ההתקדמות של נפרופתיה כרונית במושתלי כליה.
J Am Soc Nephrol. Published online December 22, 2011