מאת ד"ר עמית עקירוב
ממחקר חדש עולה כי אנמיה חמורה במהלך אשפוז בבית החולים בשל שבץ מוחי איסכמי הינה גורם מנבא משמעותי יותר לתמותה לאחר שנה אחת מהיסטוריה של מחלת לב, ממאירות, או שבץ מוחי חמור. יתרה מזאת, נמצא קשר בין אנמיה מתונה ובין עליה בסיכון לתמותה בשנה הראשונה לאחר שבץ מוחי.
בעוד שמחקרים אחרים בחנו את הקשר בין גורמי סיכון אחרים ובין התמותה לאחר שבץ מוחי, לא ידוע רבות אודות התרומה של אנמיה.
מדגם המחקר כלל קרוב ל-4,000 גברים שאושפזו באבחנה של שבץ מוחי איסכמי. החוקרים סיווגו את ערכי המטוקריט לשש קטגוריות: 27% ומטה (אנמיה חמורה, 2.1% מהמשתתפים), 28-32% (אנמיה בינונית, 6.2% מהמשתתפים), 33%-37% (17.9% מהמשתתפים), 38%-42% (36.4% מהמשתתפים), 43%-47% (28.2% מהמשתתפים) ו-48% ומעלה (9.1% מהמשתתפים).
החוקרים בחנו את הקשר בין אנמיה ותמותה במספר נקודות זמן: בזמן האשפוז, לאחר 30 ימים, לאחר 60 ימים ולאחר שנה אחת. הם לקחו בחשבון מספר גורמים כולל גיל ומחלות רקע כמו מחלת לב, מחלת כליות, דלקת ריאות וממאירויות.
לאחר התקנון, החוקרים מצאו כי הסיכון לתמותה בכל נקודות הזמן היה גבוה פי 2.5-3.5 באלו עם אנמיה חמורה (p<0.013 לתמותה באשפוז ובמהלך 30 הימים הראשונים, p=0.002 לתמותה לאחר שישה חודשים ו-p=0.001 לתמותה לאחר שנה אחת).
החוקרים מדווחים כי בחולים עם אנמיה חמורה מאוד (ערכי המטוקריט של 27% ומטה), הסיכויים הגבוהים ביותר לתמותה באשפוז, עם עליה של פי 3.5 בסיכון לתמותה באשפוז, כאשר הסיכון המוגבר לתמותה נותר לאורך כל השנה הראשונה לאחר השבץ המוחי, אם כי בהיקף קטן יותר.
אנמיה חמורה הינו גורם מנבא חשוב יותר לתמותה ממחלת לב (יחס סיכויים של 1.38) או מחלות ממאירות (יחס סיכויים של 2.28) או מחומרת השבץ המוחי כפי שנקבע לפי מדד NIH Stroke Scale (1.13).
שיעורי התמותה לאחר שישה חודשים ושנה אחת הדגימו קשר מנה-תגובה משמעותי בכל קטגוריות המטוקריט מתחת ל-38%. במקרים של אנמיה חמורה, ההשפעה על תמותה החלה כבר מתקופת האשפוז, אולם, ההשפעה של אנמיה מתונה על התמותה החלה להופיע לאחר חצי שנה.
ממצאי המחקר מדגישים גם את חשיבות הניטור ההדוק אחר חולי שבץ מוחי עם אנמיה, בעיקר במקרים של אנמיה חמורה.
International Stroke Conference
לידיעה במדסקייפ