בנשים עם דימום וסתי כבד מומלץ להשלים בדיקות סקירה לאנמיה ולהתחיל טיפול בתוספי ברזל במידת הצורך, כחלק מהטיפול, כך קובעים חוקרים בעקבות ממצאי מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש יוני בכתב העת Acta Obstetrica et Gynecologica Scandinavica.
החוקרים כותבים כי בחולים עם אנמיה בתחילת המחקר נדרשו חמש שנים עד להשגת רמות פריטין תקינות בדם.
מדובר בניתוח משני של מחקר אקראי ומבוקר להשוואת כריתת רחם עם מערכת תוך-רחמית לשחרור Levonorgestrel לטיפול בדימום וסתי כבד. החוקרים מצאו עוד כי רק 8% מהנשים עם אנמיה בתחילת המחקר קיבלו טיפול בתוספי ברזל.
המחקר הנוכחי נועד לבחון את ההשפעות של אנמיה וחסר ברזל על איכות החיים הבריאותית בנשים שקיבלו טיפול בשל דימום וסתי כבד. בתחילת המחקר, ב-63 נשים במחקר (27%) ריכוז ההמוגלובין היה נמוך מ-120 גרם לליטר. חסר ברזל אובחן ב-140 נשים (60%) מהמשתתפות במחקר עם רמות פריטין בדם נמוכות מ-15 מיקרוגרם לליטר. רק בשש נשים רמות הברזל היו מספקות (ריכוז פריטין מעל 50 מיקרוגרם לליטר).
לאחר 12 חודשים, ריכוז ההמוגלובין הממוצע על מ-110 גרם לליטר ל-128 גרם לליטר בנשים עם אנמיה ומ-131 גרם לליטר ל-136 גרם לליטר בנשים ללא אנמיה. חמש שנים לאחר הטיפול, ריכוז המוגלובין הממוצע עמד על 136 גרם לליטר בשתי הקבוצות.
רמות פריטין בנשים עם אנמיה בתחילת המחקר עמדו על 8.2 מיקרוגרם לליטר, זאת בהשוואה ל-19 מיקרוגרם לליטר בנשים ללא אנמיה. לאחר שנה אחת, רמות פריטין בדם היו דומות בשתי הקבוצות, אך לאחר חמש שנים עמדו על 49.3 מיקרוגרם לליטר בנשים עם אנמיה בתחילת המחקר ועל 67.5 מיקרוגרם לליטר בנשים ללא אנמיה.
שנה אחת לאחר הטיפול, בנשים עם אנמיה בתחילת המחקר תועד שיפור גדול יותר בכל מדדי RAND-36, עם הבדל מובהק במדדי אנרגיה, תפקוד גופני ותפקוד חברתי. בנשים אלו תועד שיפור גדול יותר משמעותית במדדי חרדה ודיכאון. מניתוח רב-משתנים עלה קשר שלילי בין ריכוז המוגלובין בתחילת המחקר ובין היקף השינוי במרבית מדדי RAND-36.
לאור ממצאי המחקר, החוקרים כותבים כי על רופאים לזכור לאבחן אנמיה וחסר ברזל באמצעות בדיקות מעבדה פשוטות בנשים עם תלונות על דימום כבד ולהתחיל טיפול בתוספי ברזל כחלק אינטגרלי מהטיפול. לדבריהם, העובדה כי רק 8% מהנשים עם אנמיה קיבלו טיפול מתאים הוא חשוב ומפתיע.
Acta Obstetricia et Gynecologica Scandinavica 2014
לידיעה במדסקייפ