בהשוואה לטיפול פומי בברזל, מתן טיפול תוך-ורידי ב-FCM (Ferric Carboxymaltose) ליעד פריטין של 400-600 מיקרוגרם לליטר הביא להשגת יעד המוגלובין ושמירה על ערכים אלו ולעיכוב ו/או הפחתת הצורך בטיפולים אחרים לאנמיה, כולל תכשירי ESA (Erythropiesis Stimulating Agents).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הטיפול האופטימאלי בחולים עם מחלת כליות כרונית, שאינם תחת טיפולי דיאליזה, אינו ידוע.
מחקר FIND-CKD (Ferinject Iron Deficiency Anemia and Non-Dialysis-Dependent Chronic Kidney Disease) הינו מחקר רב-מרכזי, אקראי ופרוספקטיבי, בן 56 שבועות, שכלל 626 חולים עם מחלת כליות כאונית שאינם תחת טיפולי דיאליזה, עם אנמיה על-רקע חסר ברזל, שלא קיבלו טיפול בתכשירי ESA. החולים חולקו באקראי לטיפול תוך-ורידי ב-FCM, ליעד פריטין גבוה (400-600 מיקרוגרם לליטר) או נמוך (100-200 מיקרוגרם לליטר) או לטיפול פומי בברזל. התוצא העיקרי היה הזמן עד להתחלת טיפולים אחרים לאנמיה (ESA, טיפול פומי אחר בברזל או עירוי דם) או ערכי המוגלובין נמוכים מ-10 גרם לד"ל בשתי מדידות עוקבות לאחר 8-52 שבועות.
תוצא הסיום העיקרי תועד ב-23.5% מהחולים שקיבלו טיפול תוך-ורידי ליעד פריטין גבוה (36 חולים), 32.2% מהחולים שקיבלו טיפול תוך-ורידי ליעד פריטין נמוך (49 חולים) ו-31.8% מהחולים שקיבלו טיפול פומי בברזל (98 חולים) (יחס סיכון של 0.65, p=0.026 עם טיפול תוך-ורידי ליעד פריטין גבוה לעומת טיפול פומי בברזל). העליה בערכי המוגלובין הייתה גדולה יותר עם טיפול תוך-ורידי ליעד פריטין גבוה יותר, בהשוואה לטיפול פומי בברזל (p=0.014) ובשיעור גדול יותר מהמטופלים תועדה עליה של 1 גרם לד"ל, או יותר, עם טיפול תוך-ורידי ליעד פריטין גבוה יותר, בהשוואה לטיפול פומי בברזל (יחס סיכון של 2.04, P<0.001). שיעור תופעות הלוואי ותופעות הלוואי החמורות היה דומה בכל הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה עדיפות למתן טיפול תוך-ורידי ב-FCM, בהשוואה לטיפול פומי בברזל, בחולים עם מחלת כליות כרונית ואנמיה על-רקע חסר ברזל, ללא עדות לפגיעה כלייתית וללא הבדלים באירועים קרדיווסקולאריים או זיהומים.
Nephrol Dial Transplant. 2014 Jun 2
לידיעה ב-PubMed