מתוצאות שני מחקרים חדשים, שהוצגו במהלך כנס ה-Kidney Week לשנת 2014, עולה כי אנמיה מעלה את הסיכון לנזק כלייתי חד בחולים מאושפזים. בנוסף, מהנתונים עלה כי עם עליה בחומרת האנמיה, חלה עליה בסיכון לנזק כלייתי חד.
אנמיה הוגדרה בנוכחות ריכוז המוגלובין נמוך מ-10 גרם לד"ל, והינה גורם סיכון הפיך ידוע לנזק כלייתי חד בחולים המיועדים לניתוח לבבי. עם זאת, חסרים נתונים אודות השכיחות של אנמיה בחולים מאושפזים מסיבות פנימיות.
במסגרת המחקר נאספו נתונים באופן רטרוספקטיבי אודות 1,946 חולים מאושפזים במחלקות פנימיות במהלך 24 חודשים. 348 החולים עם נזק כלייתי חד היו מבוגרים יותר משמעותית בהשוואה ל-1,598 החולים ללא נזק כלייתי חד, עם מדד מסת גוף גבוה יותר ושכיחות גבוהה יותר של מחלות רקע.
נזק כלייתי חד הוגדר בנוכחות עליה של 0.3 מ"ג לד"ל בריכוז קריאטינין בדם, בתוך 48 שעות, או עם צורך בטיפול כלייתי חליפי.
בשיעור גבוה יותר משמעותית של חולים עם נזק כלייתי חד, בהשוואה לאלו ללא נזק כלייתי חד, ריכוז ההמוגלובין בתחילת המחקר היה נמוך מ-10 גרם לד"ל (51.1% לעמת 37.9%, P<0.001).
בתחילת המחקר, ממוצע רמת המוגלובין היה נמוך יותר בחולים עם נזק כלייתי חד (10.2 לעומת 10.8 גרם לד"ל, P<0.001). בכל נקודות הזמן לאורך האשפוז, ריכוז ההמוגלובין היה נמוך יותר בחולים עם נזק כלייתי חד. עם זאת, לא תועד מתאם בין רמת ההמוגלובין ובין חומרת המחלה.
ממודל רב-משתנים עלה כי ריכוז המוגלובין נמוך מ-10 גרם לד"ל הינו גורם סיכון משמעותי לנזק כלייתי חד.
בחולים עם מחלת כליות כרונית קודמת תועדו רמות המוגלובין נמוכות יותר במהלך האשפוז, אך ללא עדות לחומרה מתקדמת יותר של האנמיה. עם זאת, שיעור המקרים של נזק כלייתי חד היה גבוה יותר בחולים עם מחלה כרונית (41% לעומת 15%).
החוקרים בחנו גם את ההחלמה מנזק כלייתי חד, כאשר החלמה מלאה הוגדרה בנוכחות יחס בין ריכוז קריאטינין בשחרור לטווח הייחוס של 1.2 ומטה, או הבדל של פחות מ-0.3 מ"ג לד"ל בין ריכוז קריאטינין אחרון וריכוז ייחוס. העדר החלמה הוגדר בנוכחות צורך בטיפול כלייתי חליפי או תמותה, וכל מצב בין שני אלו הוגדר כהחלמה חלקית.
מבין 348 החולים עם נזק כלייתי חד, ב-69% תועדה החלמה מלאה, ב-23% החלמה חלקית וב-8% לא תוארה החלמה.
ריכוז המוגלובין גבוה יותר ניבא החלמה מלאה או חלקית של התפקוד הכלייתי. עם זאת, לא תועד קשר בין החלמה ובין מחלות רקע אחרות, כולל מחלת כליות כרונית.
מבין החולים עם מחלת כליות כרונית, ב-74% תועדה החלמה מלאה, ב-17% החלמה חלקית וב-9% לא תועדה החלמה. בקרב חולים עם החלמה של הנזק הכלייתי החד, ריכוז המוגלובין הבסיסי היה נמוך יותר באלו עם מחלה כרונית (10.7 לעומת 11.3 גרם לד"ל).
הסיכוי להחלמה מלאה או חלקית עלה משמעותית בחולים עם ריכוז המוגלובין מעל 10.5 גרם לד"ל, בהשוואה לאלו עם ריכוז המוגלובין של 9.24 גרם לד"ל ומטה.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת הנושא באוכלוסיות אחרות.
מתוך כנס ה-Kidney Week
לידיעה במדסקייפ