בסרטון שלפניכם, פרופ' סטג מסביר את השיקולים והסיבות למתן טיפול נוגד טסיות כפול ארוך טווח.
- ראשית, מסביר פרופ' סטג - הסיכון הקרדיווסקולרי לאחר MI גבוה בשנה הראשונה, ונשאר גבוה גם לאחר 4-5 שנים.
- במחקר DAPT נראה כי מטופלים שחוו ACS וטופלו ב- PCI שבוצע עם סטנטים מצופי תרופה וטופלו מעבר לשנה עם טיפול נוגד טסיות כפול, נהנו מהמשך הפחתת סיכון קרדיווסקולרי.
- מחקר PEGASUS הדגים כי במטופלים לאחר ACS עם גורמי סיכון כמו: אירועי MI חוזרים בעבר, מחלה רב כלית (MVD), סוכרת, מחלת כליות כרונית וגיל מבוגר נהנו ממתן ממושך (עד 3 שנים) של טיפול נוגד טסיות כפול עם טיקגרלור ואספירין בהשוואה לאספירין בלבד: ירידה מובהקת של 16% בסיכון לאירועי MACE, במחיר של עלייה אבסולוטית של 1% בסיכון לדימומים מג'וריים.
- על בסיס PEGASUS מציע פרופ' סטג לשקול ירידה הדרגתית במינון מטיקגרלור 90 מ"ג פעמיים ביום ל-60 מ"ג פעמיים ביום עבור המטופלים בסיכון גבוה שעשויים ליהנות מטיפול ארוך טווח מעבר לשנה, דבר שיכול להפחית של הסיכון לדימומים וקוצר נשימה. לעומת זאת, למטופלים שעברו PCI אלקטיבי, סיכון גבוה לדימומים, היענות נמוכה לטיפול תרופתי וניתוח מתוכנן בעתיד - ההמלצה היא לטיפול נוגד טסיות כפול קצר טווח
לצפייה בסרטון ההסבר