מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology עולה כי חשיפה קצרת-טווח לזיהום אוויר מלווה בסיכון מוגבר לתמותה עקב אוטם לבבי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים קשרו בין חשיפה קצרת-טווח לזיהום אוויר ובין התפתחות אוטם לבבי; עם זאת, מחקרים מעטים בחרו את הקשר עם תמותה עקב אוטם לבבי והתוצאות בנושא עדיין סותרות. כעת הם ביקשו לבחון את הקשר בין חשיפה קצרת-טווח לזיהום אוויר ובין הסיכון לתמותה עקב אוטם לבבי.
מחקר החתך נערך במטרה לבחון 151,608 מקרי תמותה עקב אוטם לבבי במחוז הובאיי בסין בין 2013 עד 2018. על-בסיס כתובת המגורים של כל משתתף הושלמה הערכה של החשיפה לחומר חלקיקי עם קוטר אירו דינאמי של עד 2.5 מיקרומטר, חומר חלקיקי בקוטר של עד 10 מיקרומטר, גופרית דו-חמצנית, חנקן דו-חמצני, פחמן חד-חמצני ואוזון בכל אחד מימי מקרה וימי ביקורת כריכוז הממוצע של איכות האוויר בשכונה לפי תחנות המעקב. ניתוח סטטיסטי שימש לכימות קשר חשיפה-תגובה.
החוקרים מדווחים על קשר מובהק סטטיסטית בין חשיפה לחומר חלקיקי בקוטר של עד 2.5 מיקרומטר, עד 10 מיקרומטר וחנקן דו-חמצני (חשיפה ממוצעת ביום התמותה ויום קודם לכן) ובין סיכוי מוגבר לתמותה עקב אוטם לבבי. הסיכויים על-רקע חשיפה לחומר חלקיקי בקוטר עד 2.5 מיקרומטר ועד 10 מיקרומטר עלו באופן חד לפני נקודת השבירה (חומר חלקיקי של עד 2.5 מיקרומטר, 33.3 מק"ג/מ3; חומר חלקיקי בקוטר של עד 10 מיקרומטר, 57.3 מק"ג/מ3) עם התייצבות לאחר מכן עם רמות חשיפה גבוהות יותר, בעוד שהקשר עם חשיפה לדו תחמוצת החנקן היה כמעט ליניארי.
כל עליה של 10 מק"ג/מ3 בחשיפה לחומר חלקיקי בקוטר עד 2.5 מיקרומטר (מתחת ל-33.3 מק"ג/מ3), חומר חלקיקי בקוטר של עד 10 מיקרומטר (מתחת ל-57.3 מק"ג/מ3) לוותה בעליה מובהקת סטטיסטית של 4.14%, 2.67% ו-1.46%, בהתאמה, בסיכוי לתמותה עקב אוטם לבבי.
הקשר בין חשיפה לדו-תחמוצת החנקן ותמותה עקב אוטם לבבי היה בולט יותר בקשישים.
החוקרים מסמכים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על עליה בסיכון לתמותה עקב אוטם לבבי עם עליה קצרת-טווח בחשיפה לזיהום אוויר, כולל חשיפה לזיהום חומר חלקיקי בקוטר של עד 2.5 או עד 10 מיקרומטר וחשיפה לדו-תחמוצת החנקן.
J Am Coll Cardiol. 2021;77:271-281
לידיעה במדסקייפ