חולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) מצויים בסיכון מוגבר לתחלואה ותמותה בטווח הארוך לאחר אוטם לבבי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מפינלנד, שפורסמו בכתב העת Rheumatology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את התוצאות ארוכות הטווח בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית לאחר אוטם לבבי. הם כללו במחקר את 1,614 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, לאחר אוטם לבבי (גיל ממוצע של 74 שנים) והתאימו להם חמישה חולים תואמים עם אוטם לבבי וללא המחלה הריאומטית (8,070 חולים). במחקר הרב-מרכזי ביקשו החוקרים גם לבחון את ההשפעה של משך דלקת מפרקים שגרונית והשימוש בקורטיקוסטרואידים ותרופות אנטי-ריאומטיות על התוצאות בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.
לאורך חציון מעקב של כשבע שנים, החוקרים מצאו כי דלקת מפרקים שגרונית לוותה בסיכון מוגבר לתמותה 14 שנים לאחר אוטם לבבי, בהשוואה לחולים ללא דלקת מפרקים שגרונית (80.4% לעומת 72.3%; יחס סיכון של 1.25, p<0.0001). בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית תועד סיכון מוגבר לאוטם לבבי חדש (יחס סיכון של 1.22, p=0.0001) ורה-וסקולריזציה (יחס סיכון של 1.28, p=0.002) לאחר השחרור מבית החולים בשל אוטם לבבי.
השיעורים המצטברים של אירוע מוחי לאחר אוטם לבבי לא היו שונים בין חולים עם דלקת מפרקים שגרונית וחולים ללא המחלה הריאומטית.
משך דלקת מפרקים שגרונית וטיפול בסטרואידים לפני אוטם לבבי, אך לא שימוש במתוטרקסט או תרופות ביולוגיות, נקשרו בקשר בלתי-תלוי עם סיכון מוגבר לתמותה (P<0.001) ואוטם לבבי חדש (p=0.009). מינון גבוה יותר של סטרואידים לפני אוטם לבבי לווה בסיכון גבוה יותר לתמותה בטווח הארוך (P=0.002) ושימוש במתוטרקסט לווה בסיכון מופחת לאירוע מוחי (p=0.034).
החוקרים מסכמים וכותבים כי דלקת מפרקים שגרונית מלווה בפרוגנוזה גרועה יותר לאחר אוטם לבבי. משך דלקת מפרקים שגרונית, שימוש בסטרואידים ומינון הטיפול זוהו כגורמים בלתי-תלויים המנבאים תמותה לאחר אוטם לבבי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.
Rheumatology 2021
לידיעה ב-MedPage Today