מאת יהונתן ניסן סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
אנגיוגרפיה כלילית עם או בלי רה-וסקולריזציה עדיפה על טיפול תרופתי במרבית החולים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת (CKD) ואוטם שריר הלב ללאST-elevation (NSTEMI), כך עולה ממחקר בקנה מידה גדול שנערך בארה"ב. "טיפול פולשני נקשר לתמותה מופחתת, ירידה באירועים קרדיווסקולאריים שליליים (MACE) ובצורך ברה-וסקולוריזציה, עם סיכון מוגבר מינימלי לפגיעה חריפה פוסט ניתוחית בכליות (AKI) הדורשת דיאליזה ועלולה לגרום לדימום משמעותי. כמו כן, התוצאות הודגמו הן במהלך האשפוז והן 6 חודשים לאחר השחרור", כך על פי ד"ר אנקור קלרה, החוקר המוביל מ-Cleveland Clinic, אוהיו, לקראת פגישת - Transcatheter Cardiovascular Therapeutics (TCT) 2021 שתיערך בחודש הבא.
המחקר הראה כי התמותה בבית החולים במהלך האשפוז ולאחר 6 חודשים, שהייתה התוצא העיקרי של המחקר, הייתה נמוכה יותר בקרב אלו שטופלו בטיפול פולשני בכל שלבי ה-CKD ו-ESRD, אך לא השיגה מובהקות סטטיסטית ב-CKD שלב 5. המספר הדרוש לטיפול (NNT) עבור CKD שלבים 3, 4, 5, ו-ESRD היו 26, 56, 48 ו-18, בהתאמה. שיעור אירועי ה-MACE בתקופה של שישה חודשים, הכוללים תמותה, MI, שבץ מוחי ואי-ספיקת לב, היה נמוך יותר באופן משמעותי בכל הקבוצות שטופלו בטיפול פולשני. שיעורי תוצאי הבטיחות הכוללת שכללו סיבוכי כלי דם, דימום משמעותי, AKI או אשפוז חוזר עם שבץ לאחר 6 חודשים לא היו שונים באופן משמעותי בטיפול פולשני לעומת טיפול תרופתי עבור CKD שלב 3 (שניהם 3.3%), שלב 4 (4.5%, לעומת 4.2%), שלב 5 (3.9%, לעומת 4.3%), ו-ESRD (2.3%, לעומת 2.1%).
ד"ר אלן ג'רמיאס, מביה"ח סנט פרנסיס, ציין שאחד מיתרונותיו של המחקר הוא שהוא כלל את מטופלים בכל קבוצות הסיכון, בניגוד ל-RCTs שבדרך כלל אינם כוללים את החולים בסיכון הגבוה ביותר. "לכן, כשאנחנו עורכים מחקרי RCT קשה מאוד למצוא את האיזון הנכון, בעוד שכאן בוצע ניתוח "עולם אמיתי" הכולל את כל המטופלים, ואני חושב שהיתרונות מודגמים בבירור", אמר. "לכן אני תומך בביצוע PCI [התערבות כלילית תת-עורית] באוכלוסיית החולים זו".
לכתבה ב-Medscape