חרדה עשויה לתרום להשפעה השלילית של משקעי עמילואיד-ביתא על התפקוד הקוגניטיבי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש בקשישים, מהן עולה כי בנוכחות רמות גבוהות של משקעי עמילואיד ביתא ותסמיני חרדה חלה ירידה במגוון תפקודים קוגניטיביים, כולל זיכרון מילולי וכישורי שפה.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין משקעי עמילואיד-ביתא והשינויים הקוגניטיביים ואת חשיבות תסמיני חרדה ודיכאון בחולים עם בשלב קדם-קליני של מחלת אלצהיימר.
מדובר במחקר רב-מרכזי, פרוספקטיבי עם הערכות בתחילת הדרך, לאחר 18, 36 ו-54 חודשי מעקב. מדגם המחקר כלל 333 מבוגרים בריאים, שטופלו במרפאות מחקר במסגרת בית החולים.
מדידות עמילואיד-ביתא התבססו על בדיקות PiB (Pittsburgh Compound B), Florebetapir F18 או Flutematamol F18 והערכת תפקוד קוגניטיבי התבססה על מדד Hospital Anxiety and Depression Scale והערכה נוירו-פסיכולוגית מקיפה, זיכרון מילולי, זיכרון ויזואלי, קשב, שפה, תפקוד ניהולי ויכולת ראיה מרחבית.
מהנתונים עולה קשר בין נוכחות עמילואיד ביתא ובין ירידה משמעותית בתפקוד הגלובאלי, זיכרון מילולי, שפה ותפקוד ניהולי וכן זוהתה השפעה של תסמיני חרדה על הקשרים הללו. בהשוואה לנוכחות עמילואיד ביתא, באלו עם רמת חרדה נמוכה, העקומה של ההידרדרות הקוגניטיבית הייתה בולטת יותר משמעותית באלו עם עמילואיד ביתא עם רמת חרדה גבוהה. השפעות אלו היו בלתי-תלויות בגיל, רמת השכלה, רמת אינטיליגנציה, גנוטיפ APOE, תלונות סובייקטיביות על הפרעות זיכרון, גורמי סיכון וסקולאריים ותסמיני דיכאון; יתרה מזאת, תסמיני דיכאון ותלונות סובייקטיביות על הפרעות זיכרון לא השפיעו על הקשר בין עמילואיד ביתא והידרדרות קוגניטיבית.
ממצאי המחקר מספקים תמיכה נוספת בהשפעות המזיקות של רמות מוגברות של עמילואיד ביתא על התפקוד הקוגניטיבי במחלת אלצהיימר קדם-קלינית. עוד עולה כי תסמיני חרדה משפיעים על הקשר בין עמילואיד ביתא והידרדדרות קוגניטיבית באוכלוסיה זו, עם הידרדרות מהירה יותר במספר תפקודים קוגניטיביים. מאחר ואין כיום טיפול מוכח בעל השפעה כנגד משקעי עמילואיד והעובדה כי ניתן להקל על תסמיני חרדה, ממצאים אלו עשויים לסייע בהערכת הסיכון וניהול הטיפול בחולים עם מחלת אלצהיימר קדם-קלינית.
JAMA Psychiatry. Published online January 28, 2015
לידיעה במדסקייפ