שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול התנהגותי מוביל לעליה של כמעט פי שלוש בשיעורי ההפוגה בילדים ומתבגרים עם הפרעת חרדה חמורה וזהו הטיפול הטוב ביותר באוכלוסיה זו, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש ספטמבר בכתב העת Journal of Clinical Child and Adolescent Psychology.
החוקרים השלימו ניתוח משני של נתוני מחקר CAMS (Child/Adolescent Anxiety Multimodal Study) והתבססו על מאפייני החולים בתחילת הדרך לזיהוי קבוצות פרוגנוסטיות של ילדים על-פי סיכויי ההפוגה. עוד הם בחנו את הגורמים המנבאים ומתווכים את התוצאות.
מחקר CAMS כלל 488 חולים צעירים עם הפרעת חרדה מוכללת, חרדה חברתית וחרדת נטישה, אשר חולקו באקראי לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, Sertraline, טיפול משולב שכלל את שתי הגישות, או כדור פלסבו.
לאחר 12 שבועות, 90% מהחולים נבדקו להערכת דרגת החרדה על-בסיס הערכת בוחן בלתי-תלוי של סולם PARS (Pediatric Anxiety Rating Scale). מדדים אחרים כללו את מדד הפרעת ילד והורה – תת-מדד ספציפי של מדד SCARED (Screen for Child Anxiety-Related Emotional Disorders) ומדד ADIS-C/P (Anxiety Disorder Interview Schedule-Child/Parent Version).
החוקרים מצאו כי שיעורי ההפוגה נעו בין 20% עד 79% לפי מדד ADIS-C/P; שיעורי ההפוגה לפי מדד PARS נעו בין 22% ל-83%.
מדד חרדה בסיסי של פחות מ-20 נקודות לפי סולם PARS היה הגורם המנבא ההבחנתי ביותר של הפוגה לפי הערכת בוחן בלתי-תלוי. בקרב המשתתפים עם דרגת חרדה בסיסית גבוהה יותר (מדד PARS של 20 נקודות ומעלה), טיפול משולב היה הגורם הדיסקרימינטיבי ביותר להפוגה.
מניתוח נוסף עלה כי טיפול משולב היה הטיפול היחיד שהיה קשור בקשר מובהק עם סיכוי מוגבר להפוגה, בהשוואה לפלסבו, עם סיכון יחסי להפוגה לפי מדד ADIS-C/P של 2.93. זאת בהשוואה לסיכון יחסי של 1.34 עם Sertaline בלבד ו-1.59 עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בלבד.
החוקרים כותבים כי חשוב לציין כי למרות שהטיפול התרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגוי לא הדגימו עדיפות משמעותית על-פני פלסבו, מחקר CAMS לא היה בעל עוצמה מספקת לזיהוי הבדלים בטיפול לאחר סיווג לפי חומרת החרדה. התוצאות בחולים עם דרגת חרדה נמוכה יותר לא היו דומות.
החוקרים זיהו מספר גורמים אחרים שניבאו תוצאות חרדה, כולל הפרעה טורדנית-כפייתית בתחילת הדרך, מצב סוציו-אקונומי נמוך ומדדים גבוהים יותר בתת-מדד פוביה חברתית של SCARED.
יתרה מזאת, החוקרים מצאו כי מוצא היספאני לווה במדדי PARS גבוהים יותר לאחר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי והפרעות פסיכיאטריות גלובאליות של ההורים ניבאו מדדי PARS נמוכים יותר לאחר טיפול ב-Sertraline ומדדים גבוהים יותר לאחר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
ממצאי המחקר מעידים כי בצעירים עם חרדה חמורה, בעיקר חרדה חברתית, מצב סוציו-אקונומי נמוך והפרעה טורדנית-כפייתית מנבאים תועלת קטנה יותר לטיפולים הזמינים כיום כקו-ראשון במקרים אלו.
J Child Adolesc Psychol. Published online September 28, 2017
לידיעה במדסקייפ