חרדה בדרגה בינונית-עד-חמורה בגיל העמידה הינה גורם סיכון בלתי-תלוי לדמנציה בגיל מאוחר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אפריל בכתב העת BMJ Open.
החוקרים השלימה סקירה שיטתית של הספרות הרפואית להערכת הקשר בין אבחנת חרדה ובין הסיכון ארוך הטווח לדמנציה. החיפוש כלל את מאגרי Medline, PsycINFO ו-Embase עד מרץ 2017. המאמרים דיווחו על יחסי סיכון/יחסי סיכויים לדמנציה מכל-סיבה על-בסיס קריטריונים קליניים ממחקרי עוקבה פרוספקטיביים או מחקרי מקרה-ביקורת. במחקרים נבחנה חרדה משמעותית קלינית לבדה או לאחר תקנון לתסמיני דיכאון ודיווחו על מרווח הזמן בין הערכת חרדה ובין אבחנת דמנציה של לפחות עשר שנים.
החיפוש העלה 3,510 מאמרים, מהם 4 מאמרים (0.02%) ענו על קריטריוני הסקירה. המחקרים כללו יחדיו גודל מדגם של 29,819 משתתפים. כל המחקרים הצביעו על קשר חיובי בין חרדה משמעותית קלינית ובין דמנציה בעתיד. השל הטרוגניות בין המחקרים, לא ניתן היה להשלים מטה-אנליזה.
החוקרים כותבים כי חרדה משמעותית קלינית בגיל העמידה לוותה בסיכון מוגבר לדמנציה לאורך מרווח של לפחות עשר שנים. ממצאים אלו מעידים כי חרדה הינה גורם סיכון אפשרי לדמנציה בגיל מבוגר, מעבר לחרדה שהינה שלב מוקדם של ליקוי קוגניטיבי.
עם העלייה בתשומת לב לגורמי סיכון הפיכים לדמנציה, דרושים מחקרים פרוספקטיביים באיכות גבוהה יותר להבנת ההשפעה של חרדה קלינית על הסיכון לדמנציה.
BMJ Open
לידיעה במדסקייפ