טראומה בילדות, בפרט התעללות מינית, נפוצה יותר באלו עם דיכאון חרדתי וגורמת לשינויים ביולוגיים קבועים, העשויים לספק הסבר לתגובה המופחתת לטיפול סטנדרטי באוכלוסיית חולים זו, כך מדווחים חוקרים במהלך הכנס ה-31 מטעם ה-European College of Neuropsychopharmacology ובכתב העת Psychoneuroendocrinology.
מדגם המחקר כלל 144 חולים מאושפזים עם דיכאון (49% נשים). דיכאון חרדתי (Anxious Depression) הוגדר על-בסיס מדד חרדה/סומאטיזציה של לפחות שבע נקודות לפי סולם HAM-D (Hamilton Depression Rating Scale). דגימות דם נערכו בשש בערב לפני ושלוש שעות לאחר נטילת 1.5 מ"ג של דקסמתזון להערכת רמות קורטיזול, ACTH וספירת דם להערכת תפקוד קולטן לגלוקוקורטיקואידים ומערכת החיסון.
החוקרים זיהו 78 חולים (54.2%) עם דיכאון חרדתי בהם תועדה חומרה רבה יותר ותוצאות גרועות יותר. חולים אלו נחשפו בשכיחות גבוהה יותר להתעללות מינית (30% לעומת 16%, p=0.04) והזנחה רגשית (76% לעומת 58%, p=0.02), בהשוואה לחולים עם דיכאון לא-חרדתי.
בחולים עם דיכאון חרדתי תועדו רמות מוגברות של FKBP5 (FK506-Binding Protein 5), המשפיע על רגישות קולטן לגלוקוקורטיקואידים ובקרת ציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל, עם רמות קורטיזול נמוכות יותר. התעללות מינית נקשרה גם עם תגובה חיסונית מוגברת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי דיכאון חרדתי בחולים עם היסטוריה של טראומה בילדות נקשר עם רגישות מוגברת של ציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל ומערכת החיסון. הם קוראים לקחת בחשבון היסטוריה זו באלגוריתם הטיפול ויעדי הטיפול בחולים.
מתוך כנס ה-ECNP
לידיעה במדסקייפ