חדשות

טיפול בקסרלטו לעומת קומדין מפחית סיכון לתמותה ואירוע מוחי בחולים עם פרפור פרוזדורים (Stroke)

17/03/2020

 

בחולים לאחר אבחנה ראשונית של פרפור פרוזדורים, טיפול ב-Rivaroxaban (קסרלטו) בהשוואה לקומדין לווה בירידה משמעותית בסיכון לאירוע מוחי, בפרט אירוע מוחי חמור, ותמותה מכל-סיבה לאחר אירוע מוחי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Stroke.

 

במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להשוות את תוצאות הטיפול בקסרלטו אל מול קומדין להפחתת הסיכון לאירוע מוחי ותמותה מכל-סיבה בתנאי עולם-אמיתי.

 

מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל חולים שהחלו טיפול בקסרלטו או קומדין בין 2011-2017 בתוך 30 ימים מאבחנה ראשונית של פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון לאירוע מוחי ותמותה מכל-סיבה, כולל ניתוח הנתונים לפי משך הטיפול.

 

במהלך מעקב ממוצע של 27 חודשים, 175 מטופלים בקסרלטו (1.33 מטופלים ל-100 שנות-אדם) ו-536 מטופלים בקומדין (1.66 מטופלים ל-100 שנות-אדם) אובחנו עם אירוע מוחי. מניתוח הנתונים עלה כי הטיפול בקסרלטו הפחית את הסיכון לאירוע מוחי בשיעור של 19% (יחס סיכון של 0.81, רווח בר-סמך 95% של 0.73-0.91).

 

מניתוח הנתונים לפי חומרת אירוע מוחי עלה כי הטיפול בקסרלטו הפחית את הסיכון לאירוע מוחי חמור בהיקף של 48% (מדד NIHSS של 16-42 נקודות; יחס סיכון של 0.52, רווח בר-סמך 95% של 0.33-0.82) והפחית את הסיכון לאירוע מוחי קל בהיקף של 19% (מדד NIHNSS של 1-4 נקודות; יחס סיכון של 0.81, רווח בר-סמך 95% של 0.68-0.96), אך לא תועד הבדל בסיכון לאירוע מוחי בינוני (מדד NIHSS של 5-15 נקודות).

 

במהלך המעקב תועדו 41 מקרי תמותה בקרב מטופלים בקסרלטו (0.31 מקרים ל-100 שנות-מטופל) ו-147 מקרי תמותה בקרב מטופלים בקומדין (0.44 מקרים ל-100 שנות-מטופל), מהם 12 חולים (0.09 מקרים ל-100 שנות-אדם) ו-67 חולים (0.20 מקרים ל-100 שנות-אדם) הלכו לעולמם בתוך 30 ימים מהאירוע המוחי, עדות לירידה של 24% בסיכון לתמותה לאחר אירוע מוחי עם קסרלטו וירידה של 59% בסיכון לתמותה בתוך 30 ימים לאחר אירוע מוחי.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר עשויים לסייע בבחירת טיפול נוגד-קרישה למניעת אירועים מוחיים בחולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם.

 

Stroke. 2020;51(2):549-555

 

לידיעה במדסקייפ

 

 

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני