תסמונות פסיכיאטריות קשות נמצאו קשורות בעבר לחשיפה לסיבות סביבתיות שונות בגילאים צעירים. מחקר חדש מצא כי לחשיפה לחיות מחמד בבית כמו כלב או חתול עשוי להיות בעל קשר לשיעורים שונים - מופחתים או גבוהים יותר- לאבחון עם הפרעה פסיכיאטרית בהמשך החיים.
המחקר בחן האם עצם החשיפה לחיית מחמד כמו כלב או חתול בגיל צעיר יכולה להיחשב לאירוע סביבתי בעל השפעה על אבחון תסמונות פסיכיאטריות. החוקרים בחנו את הקשר בין חשיפה לחיות מחמד בבית, כלב או חתול, ב-12 השנים הראשונות לחיים לבין אבחון עם סכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית. המחקרים נערכו בעוקבה שכללה 396 משתתפים עם סכיזופרניה, 381 עם הפרעה דו קוטבית, ו-594 נבדקי ביקורת. הסיכון לפתח סכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית והקשר לחשיפה לחיות מחמד מסוג חתול או כלב חושב באמצעות מודל Cox Proportional Hazard ומודל רגרסיה לוגיסטית רבת משתנים, כולל קו-משתנים סוציו-דמוגרפים.
החוקרים מצאו כי חשיפה לכלב בבית ב-12 השנים הראשונות לחיים נקשרה עם סיכון נמוך יותר באופן מובהק לאבחון עם סכיזופרניה (Hazard Ratio 0.75, עם ערך p < .002) . בנוסף הם מציינים כי נמצא סיכון יחסי מופחת לאבחון עם סכיזופרניה עם חשיפה בגילאים מוקדמים- מלידה ובשנים הראשונות לחיי המשתתפים.
החוקרים לא מצאו קשר מובהק בין חשיפה לכלב כחיית מחמד לבין אבחון עם הפרעה דו קוטבית, ובדומה, לא נמצא קשר מובהק בין חשיפה לחתול כחיית מחמד בבית לבין כל סיכון לאבחן עם סכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית.
עם זאת, הם כותבים, היה טרנד מסוים לסיכון גבוה יותר לשתי התסמונות עם חשיפה לחיות המחמד הללו בתקופות חיים מסוימות. הם מסכמים אם כן כי חשיפה לחיות מחמד בעת הינקות והילדות עשויה להיות בעלת קשר לשיעורים שונים - גבוהים או נמוכים יותר- של אבחון עם הפרעות פסיכיאטריות בהמשך החיים.
https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0225320