בסובלים מתסמונת דו-קוטבית עם תסמיני דכאון יש לנקוט במשנה זהירות במתן נוגדי דכאון, במיוחד כטיפול יחיד, כך צוין בדיון שנערך בקונגרס של החברה האירופאית לפסיכיאטריה (EPA - European Psychiatric Association ) של שנת 2020, שהתקיים וירטואלית השנה.
פסיכיאטרים מומחים שהשתתפו בדיון ממליצים לערוך בדיקות סקר בחולים עם תסמינים מעורבים שמגיבים טוב יותר למייצבי מצב רוח, והם חוששים מפני שימוש ארוך טווח בנוגדי דיכאון בחולים אלה, כשההמלצה היא להמשיך בטיפול בנוגדי דכאון רק אם מצבו של החולה מחמיר לאחר הפסקת הטיפול או אם הייתה תגובה חיובית בעבר לטיפול זה. אלו הם גם ההמלצות שניתנו על ידי International Society for Bipolar Disorder בשנת 2013 (המשתתפים בדיון זה הם מכותבי ההמלצות מ-2013).
הפאזה הדיכאונית בחולים עם תסמונת דו קוטבית היא מורכבת לטיפול, כך עולה מהדיון, והממצאים ממחקרים ומטא אנליזות שונים שנערכו בעבר הציגו עדויות סותרות, ונראה כי שיעור התגובה לטיפול התרופתי המאושר כיום בחולים אלה לא גבוה מאד. אחת הבעיות היא שהקריטריונים לאבחנה של דכאון חד קוטבי ודו קוטבי הם דומים מאד, אך חשוב להבחין בין השתיים, מאחר שכחמישית מהסובלים מדכאון מאובחן סובלים ממחלה דו קוטבית שלא אובחנה. בנוסף, בדכאון דו קוטבי נראים תסמינים ספציפיים כמו היפרפגיה או היפרסומניה, חרדה מוגברת ותופעות פסיכוטיות או פסיכומוטוריות. אמנם, בחולים מסוימים נראה כי נוגדי דכאון הם הטיפול היחיד שעוזר בהקלת התסמינים. המטרה היא להבחין ולטפל ברב המימדיות שבספקטרום הדו קוטבי ובהבדלים בין מצבים דיכאוניים בין התקפים דכאונים במחלה (הן בהפרעה מסוג 1 או 2), ולשקול להתייחס לתסמינים מעורבים בזהירות כאשר נשקל מתן של נוגדי דכאון.
https://www.medscape.com/viewarticle/933830#vp_3