חסימת שופכנים על ידי שאתות ממאירות באגן וברטרופריטונאום גורמות לאי ספיקת כליות. לרוב מדובר בחולים עם מצב כללי ירוד ומחלה שאתית מתקדמת. חולים אלה מוצגים לאורולוג בשאלה של ניקוז מערכת השתן לשם שיפור אי ספיקת הכליות. מצב זה מחייב החלטות לא פשוטות כי לא ברור האם פעולה זו מאריכה את תוחלת החיים או איכות החיים של החולים בצורה משמעותית.
המאמר הבא מסכם ניסיון של שני מרכזים האחד ביון והאחד בגרמניה בניקוז מילעורי של הכליה אצל חולי שאתות מתקדמות.
בעבודה נסקרו נתוני 507 חולים שנאספו במשך כ 13 שנים. רוב השאתות (72.5% ) בגברים היו ממקור אורולוגי ורוב השאתות (70.5%) בנשים היו ממקור גניקולוגי. רוב החולים היו כבר בשלב של מחלה מפושטת למעט חולים עם שאת הערמונית. גיל החולים הממוצע היה 63 (40-86 שנים). הואיל ורק בשנת 1996 החל שימוש בשאלון איכות חיים נכללו רק 338 חולים בסקירה. החולים חולקו שוב לפי קבוצות של שאתות כך שנתוני 270 חולים שימשו את הבסיס לתוצאות המוצגות. החולים חלקו לשאתות שלפוחית, ערמונית, שאתות גניקולוגיות כולל שד, מעי גס ורקטום, וקבוצה נוספת של שאתות כמו לבלב, קיבה, לימפומה ועוד. חלוקה נוספת בוצעה לפי מידת התפשטות השאת לקבוצה עם התפשטות מקומית בלבד ולקבוצה שבה חסימת השופכנים הייתה חלק מפיזור כללי של מחלתם (כולל קשרי לשד מוגדלים וגרורות מרוחקות).
ב 92% מהחולים החסימה הייתה דו צדדית, והבחירה בכליה לניקוז הייתה מבוססת על עובי פרנכימת הכליה בבדיקת על קול. ב 8% חולים הייתה רק כליה אחת. ניקוז רטרוגרדי או נכשל או לא בוצע כלל. שיטת הכנסת הנפרוסטומיה הייתה אחידה בשני המרכזים הרפואיים. היוותרות בחיים נבדקה לכל חולה. ונבדקה גם איכות החיים לפי שאלון מקובל של חקר סרטן באירופה (EORTC QLC-C30 (version 2.0) ). כמו כן נבדקו רמות קראטנין הדם להערכת הצלחת הניקוז.
הכנסת הנפרוסטומיה לא הייתה המלווה בסיבוכים משמעותיים. במידה ולא הצליחו לנקז את הכליה בפעם הראשונה, בוצע ניקוז הכליה הנגדית או שבוצע ניסיון חוזר כעבור זמן קצר. מבחינת השיפור בתפקוד בכליות היה שיפור משמעותי סטטיסטית והקראטנין השתפר מרמה של 6.9 ל 2.4 בממוצע (p<0.03 ). ההיוותרות בחיים הייתה טובה יותר אצל חולים עם שאת ערמונית ומעי גס לעומת כל החולים האחרים. לא היה הבדל סטטיסטי בנותרות בחיים בין חולי שאת השלפוחית, שאתות גנקולוגיות ויתר השאתות. סך הכל 67% מהחולים נפטרו מסיבות הקשורות למחלתם תוך 6 חודשים מביצוע הניקוז המילעורי של הכליה.
איכות החיים השתפרה מעט בחודש הראשון אבל סך הכל שינוי משמעותי סטטיסטית בין איכות החיים לפני הניקוז ולאחריה נצפה רק בחולי שאת הערמונית ( p< 0.001 ).
החוקרים מסכמים כי פעולת הניקוז היא פשוטה ובטוחה ומשפרת את תפקוד הכליות. אבל רק חולים עם שאת ספציפית נותרים בחיים לתקופה ארוכה. כך שהניקוז איננו משנה את התקדמות המחלה היסודית ואיננו משפר את איכות החיים. לכן רצוי לנקז את הכליה בחולים בהם השיפור בתפקוד בכליה יביא להמשך טיפול יעיל במחלת. עלומת זאת בחולים האחרים יש לבחור את תזמון הכנסת הנפרוסטומיה הואיל וכנראה חולים עם שאת מתקדמת ומפושטת לא יזכו לשיפור בתוחלת החיים ואיכות החיים בעקבות ניקוז הכליה.
Aravantinos E, Anagnostou T, Karatzas AD, Papakonstantinou W, Samarinas M, Melekos MD.: Percutaneous nephrostomy in patients with tumors of advanced stage: treatment dilemmas and impact on clinical course and quality of life.
J Endourol. 21(11):1297-302, 2007.