מאת מערכת אי-מד
בהרצאתו " NOACS בקשישים – בין תועלת לסיכון" שניתנה במסגרת הכנס השנתי של האיגוד לרפואה פנימית סקר פרופ' שמואל פוקס את הספרות אודות טיפול נוגד קרישה באוכלוסייה המבוגרת.
את הנתונים מהספרות מסכם פרופ' פוקס בכך שגיל מבוגר אינו אמור להיות סיבה מלהימנע מלטפל בפרפור פרוזדורים, ושיש להשתמש במדדי הסיכון לשבץ ולדימום בכדי לקבל החלטה טיפולית, בדיוק כמו באוכלוסייה צעירה יותר. בהקשר זה הוא מדגיש שצריך להבדיל בין נכות (disability) שלא צריכה להוות מגבלה למתן טיפול, לבין שבריריות (fragility) שמהווה מגבלה כזו.
עוד מדגיש פוקס שמסקירת המחקרים עולה שבחלק מה-NOAC, כמו למשל אפיקסבן (אליקוויס, פייזר) , היעילות והבטיחות של הטיפול באוכלוסייה המבוגרת אינה נופלת ואולי אף עולה על זו שנמצאה בצעירים יותר (גם בריברוקסבן היעילות/בטיחות בהשוואה לוורפרין היו דומים בגילאים מבוגרים וצעירים, כשבדביגטרן 150 (פרדקסה, בורינגר אינגלהיים) מ''ג הייתה עליה גדולה יותר בסיכון לדימומים בגיל המבוגר) , ולכן בבחירת הטיפול הספציפי בחולה המבוגר יש מקום לבחון את היעילות/בטיחות שנמצאו בכל אחת מה-NOAC בכדי לקבל החלטה.
מבחינת ההנחיות, מעדכן פוקוס, הנחיות שפורסמו לאחרונה ב-CIRCULATION לטיפול בנוגדי קרישה במטופלים מעל גיל 75 קובעות שהטיפול המומלץ כבחירה ראשונה הוא אפיקסבן (בשני המינונים הקיימים בהתאם לקריטריונים) וכאפשרות שנייה דביגטרן 110 מ''ג .
להרצאה המלאה