טיפול ב-Bevacizumab משמש יותר ויותר לטיפול בחולים עם הישנות גליובלסטומה, כעת, מנתונים שפורסמו באתר Researchsquare וטרם עברו סיקור עמיתים עולה כי בדיקת MRI לפני התחלת הטיפול התרופתי עשויה לסייע בזיהוי החולים הצפויים להגיב לטיפול. בחולים עם עדות לנגעים העוברים האדרה הטיפול ב-Bevacizumab הוביל להארכת הישרדות ללא-התקדמות, בהשוואה לטיפול ב-Temozolomide.
מדגם המחקר כלל 65 חולים עם הישנות גליובלסטומה, 46 מהם טופלו ב-Bevacizumab ו-19 טופלו ב-Temozolomide כטיפול השני. ב-45 חולים תועדה מחלה עם נגעים שברובם עוברים האדרה ו-20 חולים עם מחלה שברובה נגעים שאינם עוברים האדרה. התגובה לטיפול התרופתי נבחנה אל מול דפוס ההאדרה בבדיקת MRI טרם הטיפול.
מהנתונים עולה כי Bevacizumab לווה בהארכת הישרדות ללא-התקדמות מחלה בחולים עם עדות הדמייתית לנגעים העוברים האדרה (p=0.031) ואילו הטיפול ב-Temozolomide לווה בהארכת הישרדות ללא-התקדמות בחולים עם מחלה הכוללת נגעים שברובם לא עוברים האדרה (P=0.022).
מניתוח חד-משתני עלה כי Bevacizumab לווה בהארכת הישרדות ללא-התקדמות בחולים עם נגעים העוברים האדרה (יחס סיכון של 0.418, P=0.038), אך משך ההישרדות ללא-התקדמות היה קצר יותר באלו עם מחלה בה הנגעים לא עברו האדרה (יחס סיכון של 3.386, p=0.031).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי ניתן לנבא את התגובה של גליובלסטומה חוזרת לטיפול במעכבי VEGF על-בסיס דפוס ההאדרה של נגעים בבדיקת MRI טרם הטיפול. דפוס ההאדרה בבדיקת ההדמיה מהווה מדד מהימן והדיר לבחירת חולים לטיפול ב-Bevacizumab.
מתוך אתר MedRxiv
לידיעה במדסקייפ