אריאלה גרוסמן בת 62 היא אם לשלושה בנים וסבתא לנכדה. חלתה בסרטן שד לראשונה לפני 17 שנה. הסרטן, כשאובחן, היה מקומי. היא עברה כריתה חלקית של השד (למפקטומיה), טיפולים כימותרפים והקרנות לשד אולם, לפני כ – 7 שנים חזר הגידול. בעקבות ההישנות הסרטנית עברה כריתת שד שלמה ולאחר מכן טיפולי כימותרפיה . למרות נשירת השיער מהלך הטיפולים עבר עם מיעוט תופעות לוואי, היא התאוששה די מהר, הרגישה טוב ואף במהלך קיץ 2002 יצאה לטיול בן 3 חודשים בהודו.
בתחילת שנת 2003 בשל תלונות על כאב גב בוצעו בדיקות אשר גילו כי הסרטן התפשט לריאות ולעמוד השדרה שלה. אריאלה התחילה טיפולים כימותרפים. טיפולים אלו לא עצרו את התקדמות הגרורות והסמנים טיפסו "לשחקים". היא התקשתה לנשום, השתעלה ללא הרף והיה ברור שמצבה מחמיר.
למרבה המזל, ברי בעלה-פריק מחשבים, מצא אור בקצה המנהרה כשגילה כי בארצות הברית מתקיימים ניסויים קליניים בתרופה חדשה של חברת גלקסו סמית קליין- תרופה אשר נקראה אז 572016GW והיום נקראת טייקרב. לאחר שיצרו קשר עם צוות המדענים בחו"ל וערכו מספר בדיקות, נסע הזוג לסן אנטוניו על מנת להצטרף לניסוי. כעבור ששה שבועות ושתי סדרות טיפולים, השיעול של אריאלה פסק, היא יכלה לנשום ביתר קלות וסריקות הסי.טי שערכה הראה שהגידולים הצטמצמו במידה ניכרת.
כעבור שנתיים, המשיכה אריאלה לקבל את הטיפול כאן בישראל במרכז הרפואי בתל אביב ומזה כשנתיים היא מקבלת את התרופה "ללא צורך לצבור נקודות טיסה", בתוכנית הנגישות של החברה המתקיימת במספר מרכזים רפואיים מובילים בישראל.
במהלך התקופה כולה, אריאלה חוותה עליות וירידות, כולל היום, כאשר הסרטן חזר והפעם כגרורות במוח. נראה שלמרות הפיזור הגרורתי הנוכחי,בזכות הטיפול החדש היא קיבלה תקווה והיום היא השורדת הוותיקה ביותר הנוטלת את התרופה הזו כבר למעלה מארבע שנים.
בשנים אלו היא ראתה את ילדיה גדלים, זכתה לבלות במחיצת נכדתה והיא מתעודדת בכל יום מחדש בזכות תמיכתו ואהבתו של ברי בעלה. היא אופטימית ופעילה, היא מרגישה שלמרות המחלה הגרורתית,היא מרויחה ימים ושבועות של חיים עם איכות ותפקוד.
טייקרב היא תרופה חדשה לטיפול בסרטן שד מתקדם וגרורתי, אשר אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות של ארצות הברית, ה- FDA לפני כשנה. היא שייכת לדור העתיד בטיפול בסרטן השד וניתנת ללקיחה בבליעה, ככדורים והטיפול בה אינו מצריך אשפוז או עירוי. זוהי תרופה ביולוגית, ממוקדת מטרה, שהחומרים הפעילים בה תוקפים באופן ישיר רק את הקולטנים בתוך התא הסרטני ואינם פועלים על תאים אחרים, בשונה מטיפול כימותרפי. מנגנון התרופה מבוסס על תהליך עיכוב פעילות ייחודי של הקולטנים ERBB1 ו- ERBB2, הנמצאים בגידולים הסרטניים המבטאים קולטנים אלו. המנגנון מעכב את שגשוג התאים הסרטניים ובכך עוצר את המחלה מהתקדמותה. הטיפול בטייקרב ניתן בשילוב עם כימותרפיה.
מחקר קליני שהתפרסם בשנה שעברה בכתב העת הרפואיNew England Journal of Medicine 1, דיווח על תוצאות מוצלחות לטיפול הביולוגי בטייקרב בשילוב עם התרופה הכימותרפית קסלודה (Xeloda), בחולות בסרטן שד מתקדם. המחקר נערך על ידי צוות חוקרים בינלאומי במספר מרכזים רפואיים ברחבי העולם והשתתפו בו 324 נשים מארצות הברית, אירופה וישראל כולן חולות בסרטן שד גרורתי, בעלות קולטני ERBB2, המבטאים את התאמת הטיפול למחלה. נשים אלו היו במצב מתקדם של המחלה ולאחר כשלון הטיפול בתרופות אחרות.
במהלך המחקר נבדקו שתי זרועות טיפול,:זרוע המחקר עם מתן טיפול משולב של טייקרב וקסלודה, לעומת מתן טיפול של קסלודה בלבד לקבוצה השנייה. מתוצאות המחקר עלה כי הטיפול המשולב הכפיל את הזמן עד להתקדמות נוספת של המחלה בהשוואה לטיפול בקסלודה בלבד, וזאת מבלי לגרום לעליה ברעילות או נזקים ללב. חציון זמן התקדמות המחלה בחולות שקבלו טיפול משולב של טייקרב עם קסלודה היה 38 שבועות לעומת 19 שבועות במטופלות שקיבלו קסלודה בלבד..
משמעות התוצאות היא, כי הוספת טייקרב לכימותרפיה מאפשרת, בחולות המתאימות, לדחות פי 2 את זמן התקדמות המחלה ולמנוע התדרדרות נוספת למשך זמן ארוך יותר. עם זאת, עדיין אין תוצאות מעקב באשר להארכת תוחלת החיים בקרב חולות אלו. גם נתונים חדשים יותר שהוצגו בדצמבר 2007 ופורסמו לאחרונה בכתב העת הרפואי Breast Cancer Research and Treatment 2, הראו שוב תוצאות חיוביות עם יתרון בנתוני ההישרדות של 22% ויתרון בחציון זמן התקדמות המחלה של 25 שבועות בטיפול המשולב של טייקרב וכימותרפיה לעומת 17 שבועות בטיפול כימותרפי בלבד. כמו כן, נצפתה ירידה משמעותית,עם מובהקות סטטיסטית, של מעורבות גרורתית במערכת העצבים המרכזית באותן חולות שקיבלו את השילוב של כימותרפיה וטייקרב.
המהפכה האמיתית בחקר סרטן השד היא ביכולת להתאים לכל גידול את הטיפול המתאים, הנגזר לפי האפיונים של כל גידול סרטני ספציפי. סרטן השד הוא שם כללי שניתן לקבוצה גדולה של מחלות. בשנים האחרונות הטיפול בסרטן השד עובר מיקוד ובמקום לבדוק מדדים אנטומיים כמו גודל הגידול וקיום או העדר גרורות לאיברים אחרים בגוף, כפי שהיה נהוג בעבר, הטיפול בסרטן כיום נקבע לפי מאפיינים רקמתיים-מולקולאריים,גנטיים ופאתולוגיים שקובעים את מידת רגישותו של הסרטן לטיפולים ביולוגיים או הורמונאליים.
הטיפולים התרופתיים החדשים מתמקדים ונגזרים במה שאפשר לכנות לוחמה ביולוגית והורמונאלית נגד סרטן השד. טיפולים כימותרפיים פוגעים בתאי הגוף באופן לא ממוקד. ובשל כך עלולים לפגע גם ברקמות בריאות ולגרום לתופעות לוואי מרובות. לעומתם - הטיפולים הביולוגיים וההורמונאליים פועלים על אתר מוגדר בתא הסרטני.
כך, הטייקרב, שהינה כאמור תרופה ביולוגית, פועלת באופן ממוקד על שני חלבונים המצויים בתוך קרום התא, ErbB1 ו- ErbB2. חלבונים אלו ממלאים תפקיד מכריע בהתפתחות הגידול הסרטני ובהתפשטותו בגוף, כאשר הם למעשה מעודדים את התרבות התאים הסרטניים ואת יכולתם לשלוח גרורות מהשד לאיברים אחרים. תרופת הטייקרב מתבייתת על חלבונים אלו בתוך התא ומשתקת את פעילותם ובדרך זו מאיטה ובולמת את התפשטות הגרורות הסרטניות. תהליך זה עשוי למנוע או לפחות לדחות לפרק זמן משמעותי את התפתחותו של הסרטן ואת היווצרותן של גרורות בשאר אזורי הגוף לרבות גרורות במוח.
במחקר נוסף שנערך לאחרונה במרכז לחקר הסרטן בקולוראדו ארצות הברית, מכון קון בפריז, הקליניקה האוניברסיטאית של מינכן בגרמניה ובמרכז הרפואי אריקוס נטינאן שבאתונה שביון 3, בהשתתפות 241 נשים החולות בסרטן השד עם גרורות במוח, שמחלתן המשיכה והתקדמה גם לאחר שעברו טיפול קרינתי למוח, נמצאה נסיגה משמעותית בגרורות במוח לאחר שטופלו בטייקרב. לכל הנשים שהשתתפו במחקר היה ביטוי יתר של החלבון ErbB2 בגידול השד, דבר אשר העיד כי הם מתאימות לקבל טיפול בטייקרב. הטייקרב ניתן להן בצורת כדורים בבליעה, תוך ניהול מעקב קפדני אחר מצב מחלתן. כאשר נבדקו הנשים החולות ונבחנו תוצאות הטיפול נמצא כי: בקרב 19 מהחולות שהשתתפו במחקר (7%) חלה נסיגה של 50% בגרורות במוח ולא התפתחו גרורות בשאר אזורי הגוף. אצל 46 נשים נוספות (19%) חלה נסיגה של 20%. בקרב 102 חולות (42%) מבין המשתתפות במחקר דווח על יציבות במחלה למשך כ – 8 שבועות ואצל 48 חולות נוספות (20%) נעצרה המחלה למשך כ- 6 חודשים מיום תחילת הטיפול. מהמחקר עולות ראיות קליניות ליכולתה של התרופה לחדור למערכת העצבים המרכזית ולפעול בה. טיפול בגרורות במוח לאחר כישלון של טיפול קרינתי הינו בעייתי היות ומרבית התרופות הכימותרפיות והביולוגיות אינן חודרות למוח ומכאן חסרות פעילות שם.
הטיפול בטייקרב ניתן כיום במספר מרכזים רפואיים ברחבי הארץ במסגרת תוכנית נגישות מיוחדת לתרופה, המבוססת על עיקרון ה-Expanded Access Program .במסגרת תוכנית זו מטופלות נשים עם סרטן שד מתקדם או גרורתי, אשר נמצאות מתאימות לקבל את התרופה, ללא תשלום.
על פי הערכה כ25% מחולות סרטן השד הגרורתי הן בעלות ביטוי יתר של ErbB2. חולות אשר כשלו בטיפול המקובל יוכלו להרויח מהטיפול המשולב בטייקרב עם קסלודה. כאמור, לפני כשנה אישר ה- FDA, בהליך מזורז, את התרופה והיא הוגשה לרישום בישראל במשרד הבריאות ואף לדיוני סל התרופות 2008 אולם נכון להיום לא נכנסה לסל.
פרופ' אילן רון, הינו אונקולוג בכיר במרכז הרפואי תל אביב על שם סוראסקי. עיקר עיסוקו הקליני הוא טיפול בחולות ומחלימות מסרטן שד ומלנומה.
ביבליוגרפיה:
1. New England Journal of Medicine, December 2006
2. Breast Cancer Research and Treatment, December 2007
3. נתוני המחקר הוצגו במהלך כנס ASCO (American Society of Clinical Oncology) השנתי בשיקגו, ארצות הברית, שהתקיים ב- 2007