טכניקה שמקורה באונקולוגיה קרינתית בה מוציאים את מרכיב הצנתר מאבלציה באמצעות צנתר ממשיכה להדגים תוצאות מרשימות בטיפול בחולים עם טכיקרדיה חדרית עמידה לטיפול, כך עולה מנתונים ארוכי טווח שהוצגו במהלך הכנס הווירטואלי מטעם ה-Heart Rhythm Society.
החוקרים מסבירים כי הפרוצדורה מהירה ולא-פולשנית, כאשר חציון משך הטיפול ארך 15 דקות. מאחר והטיפול ניתן במסגרת אמבולטורית, החולים שוחררו לביתם לאחר הפרוצדורה.
הנתונים הנוכחיים מהווים מעקב ארוך טווח אחר משתתפים במחקר ENCORE-VT, אשר כלל חולים עם טכיקרדיה חדרית מונומורפית או קרדיומיופתיה עקב פעימות חדריות מוקדמות עם מקטע פליטה של חדר שמאל קטן מ-50%. כל החולים חוו לפחות שלושה אירועי טכיקרדיה חדרית במהלך 6 החודשים האחרונים או אובחנו עם נטל פעימות חדריות מוקדמות של מעל 20%, לא הגיבו לתרופה אחת לפחות לטיפול בהפרעות קצב וכן תועד כישלון של לפחות אבלציה אחת באמצעות צנתר.
מבין 19 חולים בהם בוצעה אבלציה של טכיקרדיה חדרית באמצעות טיפול קרינתי סטריאוטקטית, ב-78% נרשמה ירידה בנטל הפרעת הקצב לאחר 24 חודשים, בהשוואה לנטל הפרעת הקצב בששת החודשים שקדמו לפרוצדורה.
החוקרים מדווחים כי במהלך המעקב הממוצע של 34 חודשים תועדו 3 אירועים חריגים חמורים אשר סביר להניח היו קשורים עם פרוצדורת האבלציה, כולל שני תפליטים פריקרדיאליים שטופלו באופן שמרני עם קולכיצין ומקרה אחד של פיסטולה ממערכת העיכול ללב, אשר אובחנה 2.5 שנים לאחר הפרוצדורה וטופלה בהצלחה בניתוח.
חשוב מכך, מעט מאוד חולים זכו לריפוי של הפרעת הקצב ומרבית החולים עדיין צפויים לסבול מהפרעת הקצב בהיקף מסוים, אך ריפוי לא היה מטרת המחקר לאור המחלה המתקדמת במרבית המשתתפים במחקר.
הפוטנציאל לאירועים חריגים מאוחרים על-רקע הטיפול הקרינתי מוכר היטב ולכן ישנה חשיבות רבה למעקב ארוך טווח אחר חולים אלו.
מהנתונים עולה כי חולה אחד בלבד מבין 19 החולים אושפז בשל אי-ספיקת לב במהלך 6 החודשים הראשונים, ממצאים התומכים בבטיחות הפרוצדורה.
ממצאים אלו מעידים על ההשפעה המרשימה למניעת הפרעות קצב של פרוצדורה זו, למרות שמדובר היה באוכלוסיית מטופלים עם מחלה מתקדמת.
מתוך כנס ה-HRS
לידיעה במדסקייפ