במאמר שפורסם בכתב העת International Journal of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול אנטי-תרומבוטי משולש ארוך-טווח מהווה גישה סבירה לטיפול בחולים בסיכון גבוה לתרומבוזיס של התומכן, אך טיפול קצר-טווח מלווה בסיכון מופחת לאירועי דמם, ללא הבדלים משמעותיים בסיכון למרבית האירועים האיסכמיים בין הקבוצות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול אנטי-תרומבוטי משולש, הכולל מתן נוגד-קרישה ושני נוגדי-טסיות, מהווה את הבסיס למניעה של אירועים איסכמיים בחולים עם פרפור פרוזדורים ותסמונת כלילית חדה או לאחר התערבות כלילית מילעורית; עם זאת, בשל הסיכון לאירועי דמם, לא ידוע מהו משך הטיפול המשולש האופטימאלי.
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי הנתונים והשלימו מטה-אנליזה של מחקרים אקראיים ומבוקרים להגדרת המשך האופטימאלי של טיפול אנטי-תרומבוטי משולש בחולים עם פרפור פרוזדורים ותסמונת כלילית חדה או לאחר התערבות כלילית מילעורית על-ידי השוואת הסיכון לאירועים איסכמיים וסיבוכי דמם כאשר הטיפול ניתן לארבעה פרקי זמן שונים.
לאחר בחינת הנתונים אודות 12,329 חולים החוקרים קבעו כי לטיפול אנטי-תרומבוטי משולש קצר-טווח יתרון מבחינת הפחתת הסיכון לאירועי דמם. למרות שטיפול אנטי-תרומבוטי משולש ארוך-טווח מלווה בסיכון נמוך יותר לתרומבוזיס של התומכן, בהשוואה לטיפול קצר-טווח, ארבע הגישות הדגימו תוצאות דומות מבחינת הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג'וריים, אירועים מוחיים, תמותה מכל-סיבה ואוטם לבבי.
מניתוח הנתונים עלה כי אין משך טיפול אחד לו יתרון אבסולוטי להפחתת אירועים איסכמיים אלו.
ממצאי המחקר מעידים כי טיפול אנטי-תרומבוטי משולש לטווח קצר הינה הגישה המומלצת במרבית המקרים, אלא במקרים בהם קיים סיכון גבוה לתרומבוזיס של התומכן, התומך בהארכת משך הטיפול המשולש.
International Journal of Cardiology, March 28, 2022