15/2 - - צריכה גבוהה של אומגה 3 מורידה מקרים של ספיגת עצם (מתוך Nutr J)
ממחקר חדש עולה כי צריכה גבוהה של חומצות שומן רב בלתי רוויות אומגה 3 עשויה להשפיע באופן חיובי על תהליך בניית העצם.
נראה שיש השפעה מועילה בצריכת כמויות נאותות של חומצות שומן רב בלתי רוויות מסוג אומגה 3 על בריאות העצם. המחקר העריך את האפקט של n-3 PUFA על יצירת עצם בבני אדם, באמצעות הערכת ריכוזי N-telopeptides ו- bone-specific alkaline phosphatase (BSAP) בסרום.
המשתתפות במחקר צרכו כל אחת מהדיאטות למשך 6 שבועות באופן אקראי:
1) דיאטה אמריקנית ממוצעת (34% שומן כללי, 13% חומצות שומן רוויות, 13% חומצות שומן חד בלתי רוויות, 9% חומצות שומן רב בלתי רוויות.
2) תזונה עשירה ב- Linoleic Acid: 37% שומן כללי, 9% חומצות שומן רוויות, 12% חומצות שומן חד בלתי רוויות, 16% חומצות שומן רב בלתי רוויות.
3) תזונה עשירה ב- α-Linolenic Acid: 38% שומן כללי, 8% חומצות שומן רוויות, 12% חומצות שומן חד בלתי רוויות, 17% חומצות שומן רב בלתי רוויות. המקור העיקרי ל- α-Linolenic Acidהיו אגוזי מלך ושמן פשתן.
נמצא, כי רמות N-telopeptides היו נמוכות יותר משמעותית בעקבות דיאטה עשירה ב-Linoleic Acid, יחסית לתזונה האמריקנית, כאשר ריכוזי N-telopeptides היו בקורלציה חיובית עם הציטוקין מעודד הדלקת TNFα בכל סוגי הדיאטות. עם זאת, לא נצפה שינוי ברמות BSAP בקרב שלוש הדיאטות.
לסיכום, התוצאות מראות כי תזונה עשירה באומגה 3 ממקור צמחי יכולה להיות בעלת אפקט מגן על חילוף החומרים בעצם דרך ירידה בספיגת העצם ובשמירה על העקביות ביצירת עצם.
לתקציר
17/2 - כולסטרול גבוה קשור בשבץ - גם בנשים בריאות (מתוך Neurology) -
דיווח חדש מה-Women's Health Study מאשר, כי רמות גבוהות של כולסטרול כללי, LDL ושומנים אחרים קשורות משמעותית בסיכון מוגבר לשבץ איסכמי, גם בנשים בריאות.
החוקרים השתמשו בנתונים מה- Women's Health Study, מחקר קליני אקראי שבדק מתן מינון נימוך של אספירין ו-ויטמין E כמניעה ראשונית של מחלות קרדיווסקולריות וסרטן בנשים ללא מחלות אלה. החוקרים השתמשו בנתונים אודות 27,937 נשים בגיל 45 ומעלה, שסיפקו דגימות דם התחלתיות. התרחשות שבץ דווחה עצמאית ואושרה ע"י סקירת הרשומות הרפואיות.
במהלך 11 שנות מעקב, 282 מקרי שבץ איסכמי התרחשו. החוקרים מדווחים כי לאחר תיקון לגיל, רמות כל השומנים, כולל כולסטרול כללי, LDL, HDL יחס כולסטרול כללי:HDL, וכולסטרול שאינו HDL, נמצאו קשורות משמעותית בסיכון ניכר לשבץ איסכמי. לאחר תיקון למספר ערפלנים פוטנציאליים, כל הקשרים נותרו משמעותיים, למעט HDL.
לדברי החוקרים, עוצמת הקשר בין שבץ איסכמי וכולסטרול כללי לא הושפעה מגיל, עישון, היסטוריה של יתר לחץ דם, BMI, או טיפול באספירין, אך כן היתה קשורה לשימוש בהורמונים לאחר גיל המעבר. כלומר, הסיכון לשבץ הקשור לכולסטרול כללי היה גבוה יותר בנשים שלקחו טיפול הורמונלי חליפי, בהשוואה לכאלה שלא נטלו. .
לדברי החוקרים, נתונים ממחקרים קודמים ונתוני המחקר הנוכחי תומכים בחוזקה ברעיון לפיו שומנים הינם גורם סיכון ביולוגי לשבץ איסכמי וכי הימנעות מרמות גבוהות של כולסטרול עשויה לעזור במניעת שבץ איסכמי כפי שמומלץ בקווי ההנחיה למניעה ראשונית של ה- American Heart Association/American Stroke Association. תוצאות המחקר מראות את חשיבותן של רמות גבוהות של שומנים כגורם סיכון לשבץ איסכמי ראשון בקרב נשים בריאות לכאורה, ללא מחלה ווסקולרית קודמת.
Neurology. 2007;68:556-562
18/2 מינון תלת-יומי של הפרין עשוי למנוע יותר מקרי VTE בחולים מאושפזים (מתוך Chest) -
מחקר חדש מצא, כי מינון תלת-יומי (TID) של הפרין למניעת venous thromboembolism (VTE) בחולים מאושפזים, יעיל מעט יותר מאשר מינון דו-יומי (BID). עם זאת, מינון תלת-יומי עלול להעלות את שיעור הדימומים באוכלוסיה זאת.
החוקרים ביצעו מטה-אנליזה של מחקרים אקראיים, שהשוו מתן הפרין תת עורי (BID או TID) עם פלצבו למניעת VTE. סה"כ 12 מחקרים נכללו באנליזה, עם 7978 חולים: 1664 בזרוע ה-TID, ו-6314 בזרוע ה-BID.
עפ"י התוצאות, לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטי בשיעור הכולל של VTE לאחר תיקון לסיכון הבסיסי: 5.41 מקרים ל-1000 ימי-חולה בקבוצת ה-BID לעומת 3.46 ל-1000 ב-TID.
עם זאת, שיעור מקרי תסחיף ריאתי היה נמוך יותר בקרב חולים בקבוצת ה-TID עם 0.3 ל-1000 ימי-חולה לעומת 1.50 בקבוצת BID, כאשר ההבדל היה מובהק סטטיסטי.
לדברי החוקרים, סה"כ 52 מקרי דימום מינוריים ו-16 מקרי דימום מג'וריים התרחשו בקבוצת ה-BID, לעומת 175 אירועי דימום מינוריים ו-17 אירועי דימום מג'וריים בזרוע ה-TID. שיעור האירועים המתוקנן עבור דימום מג'ורי היה 0.33 ל-1000 ימי-חולה בזרוע ה-BID לעומת 0.73 ל-1000 ימי חולה בזרוע ה-TID.
לסיכום, יש להעריך את הסיכון האינדיבידואלי ל- VTE ודימום טרם ההחלטה באיזה מינון להשתמש. משטר הטיפול הדו-יומי עשוי להציע יחס סיכון/תועלת טוב יותר בחולים עם סיכון גבוה לדימום, ואילו החולים הנמצאים בסיכון גבוה ל-VTE עשויים ליהנות יותר ממשטר הטיפול התלת-יומי.
Chest 2007;131:507-516
לידיעה במדסקייפ
20/2 - צריכה גבוהה של ברזל מהחי מעלה את הסיכון לאבני כיס מרה (Am J Clin Nutr) -
ממחקר חדש, שפורסם בגליון פברואר של American Journal of Clinical Nutrition, עולה כי גברים הצורכים כמויות גדולות של ברזל מהחי (Heme Iron) מצויים בסיכון מוגבר לאבנים בכיס מרה.
לדברי החוקרים, צריכת ברזל מוגזמת עלולה להוביל להתפתחות גבישי כולסטרול במרה. ספיגת Heme Iron מלאה יותר מספיגת Non-Heme Iron בבני אדם. אולם, לא ידוע מהן השפעות צריכת ארוכת-טווח של ברזל מהחי ומהצומח על אבני כיס מרה.
החוקרים עקבו באופן פרוספקטיבי אחר צריכת ברזל מהחי ומהצומח והסיכון למחלת אבני כיס מרה בקרב 44,758 גברים שלקחו חלק במחקר Health Professionals Follow-Up Study בין 1986 ו-2002.
סה"כ תועדו 2468 מקרים של אבני כיס מרה סימפטומטיות, במהלך 597,699 שנות-אדם. מהם, 1453 מקרים דרשו ניתוח לכריתת כיס מרה. הסיכונים היחסיים, המתוקננים לגיל, בגברים עם הצריכה הגבוהה ביותר של ברזל מהחי ומהצומח, מול הגברים עם הצריכה הנמוכה ביותר, עמדו על 1.21 ו-1.02 ,בהתאמה.
החוקרים מציינים כי מרבית האבנים בכיס המרה אינן סימפטומטיות, ולכן סביר להניח כי מדובר בתת-הערכה של שכיחות אבני כיס מרה.
Am J Clin Nutr 2007;85:518-522.
21/2 - תומכנים משחררי-תרופה מביאים לירידה בשיעורי אוטם לבבי ובשיעורי התמותה (Am J Cardiol)
ממחקר חדש עולה כי תומכנים משחררי-תרופה (Sirolimus או Paclitaxel) מביאים לירידה בשיעורי אוטם לבבי ובשיעורי התמותה, בשלב מאוחר יותר, בהשוואה לתומכני מתכת עירומים.
החוקרים עקבו אחר 1164 חולים שטופלו בתומכני מתכת ו-1285 שחולים שטופלו בתומכנים משחררי-תרופה, בעיקר תומכנים משחררי Sirolimus.
לאחר 9 חודשים, שיעור TVR (Target Vessel Revascularization) עמדו על 2.8% בקרב מטופלים בתומכנים משחררי-תרופה, לעומת 8.6% בקבוצה השניה. השיעורים המקבילים של אוטם לבבי עמדו על 3.7% ו-4.7%, ושיעורי התמותה עמדו על 4.9% לעומת 7.1%.
החוקרים מסכמים כי מטופלים בתומכנים משחררי-תרופה זכו לתוצאות טובות יותר בכל ההיבטים, בהשוואה לאלו שטופלו בתומכנים מתכתיים עירומים. שיעורי תרומבוזיס בתומכן היו דומים בשתי הקבוצות.
Am J Cardiol 2007;99:333-338.
הערת המערכת: יש לקחת בחשבון שהמחקר היה קצר טווח ונמשך 9 חודשים בלבד. בטווח הארוך יותר, ובמיוחד לאחר הפסקת טיפול בקלופידוגרל קיים חשש שהטיפול בתומכנים מצופי התרופה קשור ליותר תופעות לואי חמורות כמו תרומבוזיס בתוך התומכן אשר עלול לגרום לאוטם חריף ולתמותה.
22/2 - הריון וגלולות למניעת הריון הם בעלי ההשפעה המגנה ביותר מפני סרטן שחלות (מתוך Am J Obstet Gynecol)
ממחקר חדש עולה, כי בהשוואה לפקטורים נוגדי ביוץ אחרים, הריון וגלולות למניעת הריון קשורים בסיכון הנמוך ביותר לפתח סרטן שחלות.
במסגרת המחקר, בחנו החוקרים נתונים משני מחקרי מקרה-ביקורת, במטרה לקבוע את השפעתם של מגוון פקטורים נוגדי ביוץ על הסיכון לסרטן שחלות. סה"כ נכללו באנליזה נתונים מ-1822 מקרי סרטן שחלות מאושרים ו-4631 ביקורות.
באופן עקבי למחקרים אחרים, נמצא כי ככל שמספר מחזורי הביוץ במהלך החיים עולה, כך גם הסיכון לסרטן שחלות. כך למשל, בהשוואה לנשים ברביעון הנמוך ביותר של מספר מחזורי ביוץ, אלה ברביעון השני, שלישי והרביעונים הגבוהים ביותר היו בעלות סבירות גבוהה יותר של 60%, 65% ו-81%, בהתאמה, לפתח סרטן שחלות.
כפי שעולה מן התוצאות, שנה אחת של הפסקת ביוץ מורידה את הסיכון לסרטן שחלות ב-2.5%, אולם, הסיבה להיעדר ביוץ משפיעה על הפחתת הסיכון. נמצא, כי כאשר השנה ללא ביוץ הייתה קשורה בלידה, הפלה או שימוש בגלולות למניעת הריון, הסיכון צנח ב-9%, 10% ו-8% , בהתאמה. כאשר הסיבה הייתה גיל ווסת ראשון או גיל באל-ווסת, הפחתת הסיכון הייתה 1%, ו-3%, בהתאמה.
לדברי החוקרים, לידה ושימוש בגלולות סיפקו את האפקט המגן החזק יותר מהמצופה עבור הפעילות האל-ביוצית לבדה. ההשפעה של הריון באורך מלא, הכרוכה בכמעט שנה אחת של היעדר ביוץ, הייתה חזקה הרבה יותר מזו של דחייה של שנה אחת בגיל ווסת ראשון או עיכוב של שנה בגיל האל ווסת. מכך ניתן להסיק, כי פקטורים דומים, הקשורים במניעת ביוץ, הם בעלי השפעות שונות על הסיכון לסרטן שחלות.
החוקרים מוספים ואומרים, כי מספרים גבוהים של מחזורי ביוץ משולבים בהיסטוריה משפחתית של סרטן שחלות/שד, העלו את הסיכון לסרטן שחלות פי 3.27.
Am J Obstet Gynecol 2007;196:83.e1-83.e7
22/2 - ויטמין D מוריד את הסיכון לסרטן שד וסרטן המעי הגס והרקטום
חוקרים מדווחים כי העלאת רמות ויטמין D עשויה למנוע מחצית מכלל סרטני השד ושני-שליש ממקרי סרטני המעי הגס והרקטום בארה"ב. על-סמך התוצאות משני מחקרים נפרדים, החוקרים ממליצים על צריכה יומית של 2000 IU של Vitamin D3, וכאשר ניתן, חשיפה מתונה לשמש.
החוקרים אספו נתונים אודות מנה-תגובה משני מחקרים קודמים – Harvard Nurses Health Study ו-St. George's Hospital Study. הם מצאו כי המשתתפות עם הרמות הגבוהות ביותר של 25-Hydroxyvitamin D בדם, היו בעלות הסיכון הנמוך ביותר לסרטן שד.
החוקרים חילקו למעלה מ-1700 משתתפות לחמש קבוצות, מהרמה הנמוכה ביותר של 25-Hydroxyvitamin D בדם (פחות מ-13 ננוגרם למילי-ליטר), לגבוהה ביותר (כ-52 ננוגרם למילי-ליטר).
נמצא כי בנבדקים עם רמות 25-Hydroxyvitamin D של כ-52 ננוגרם למילי-ליטר, הסיכון לסרטן שד היה נמוך ב-50%, בהשוואה לאלו עם רמות של 13 ננוגרם למילי-ליטר. רמות אלו מקבילות לצריכה יומית של 4000 IU של ויטמין D, רמה העולה על הגבול העליון המומלץ ע"י National Academy of Sciences, העומד על 2000 IU ביום.
במחקר שני שבחן את השפעות רמות ויטמין D על הסיכון לסרטן המעי הגס והרקטום, נמצא כי תוצאות המחקר היו שונות ממחקרים קודמים שמצאו כי רמות נמוכות יותר של ויטמין D, לא הגנו מפני סרטן המעי הגס והרקטום. דרך מטה האנליזה הנוכחית, מצאו החוקרים כי העלאת רמות 25-Hydroxyvitamin D ל-34 ננוגרם למילי-ליטר, הביאו לירידה של כמחצית בשיעורי ההיארעות של סרטן המעי הגס והרקטום. כמות ויטמין D הדרושה בתזונה, בכדי להגיע לרמות אלו בדם, עומדות על 1000-2000 IU ביום, ואינן מהוות סיכון כלשהו. Institute of Medicine קבע כי אין כל פגיעה בצריכה של ויטמין D ברמות של עד 2000 IU ביום, ולכן המלצה זו בטוחה ברוב האוכלוסיה.
J Steroid Biochem Mol Biol. Published online January 30, 2007 , Am J Prev Med. 2007;32:210-216
23/2 - מספר לידות והסיכון לסרטן שד בקרב נשאי מוטציה בגנים BRCA1 ו-BRCA2 (מתוך Breast Cancer Research)
עליה במספר הלידות וגיל בעת סיום היריון שלם ראשון בוססו כגורמי סיכון לסרטן שד באוכלוסייה הכללית. אך האפקט שלהם בקרב נשאיות מוטציה בגנים BRCA1 ו-BRCA2 עדיין נמצא במחלוקת.
החוקרים השתמשו במידע רטרוספקטיבי על נשאיות מוטציה בגנים BRCA1 ו-BRCA2 מאנגליה בכדי להעריך את האפקטים של משתנים הקשורים למספר הלידות על הסיכון לסרטן שד.
במחקר השתתפו 457 נשאיות של המוטציה אשר פיתחו סרטן שד ו-332 נשאיות מוטציה בריאות (קבוצת ביקורת), שאומתו דרך משפחות המבקרות במרפאות הגנטיות.
על פי תוצאות המחקר, נשאיות מוטציה בגנים BRCA1 ו-BRCA2 שחוו מספר לידות היו בסיכון נמוך יותר משמעותית לפתח סרטן . האפקט המגן הופיע רק בקרב נשאיות, שהיו מבוגרות מגיל 40. עליה בגיל בעת לידה ראשונה הייתה קשורה עם עלייה בסיכון לפתח סרטן שד בקרב נשאיות המוטציה בגן BRCA2, אך לא בקרב הנשאיות המוטציה בגן BRCA1. יש לציין כי האנליזה על פי גיל בלידת חי הראשונה התבססה על מספרים קטנים.
לסיכום, התוצאות מציעות, שהסיכונים היחסיים של סרטן שד הקשורים עם מספר לידות בקרב נשאיות של המוטציה בגנים BRCA1 ו-BRCA2 עשויים להיות דומים לאלה באוכלוסייה הכללית, וכי היסטוריה של רבייה עשויה לשפר את ניבוי הסיכון בנשאיות.
לידיעה במדסקייפ
24/2 מתיונין עשוי למנוע סרטן לבלב (מתוך Gastroenterology) -
ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ינואר של Gastroenterology, עולה כי צריכה גבוהה יותר של methionine קשורה עם ירידה בסיכון לחלות בסרטן לבלב.
מטבוליזם לקוי של קבוצת מתיל עשוי לתרום למחלות בלבלב ולקרצינוגנזיס. לדברי החוקרים, תורמי קבוצת מתיל זו כמו methionine יכולים להשפיע על הסיכון לחלות בסרטן לבלב.
המחקר בדק את הצריכה של methionine וויטמין B6 ביחס לשכיחות של סרטן לבלב בקוהורט Swedish Mammography ובקוהורט של גברים שבדיים. במחקר השתתפו כ- 82,000 גברים ונשים בני 45 עד 83. במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 7.2 שנים, אובחנו 147 מקרים של סרטן לבלב.
קשר הפוך בין צריכת methionine ובין סרטן לבלב היו יותר מובהק במעשנים לעומת לא מעשנים. לא הייתה אינטראקציה בין צריכת אלכוהול ובין צריכת methionine לסיכון לחלות בסרטן לבלב. כמו כן, לא היה קשר משמעותי בין צריכת ויטמין B6 לסיכון לחלות בסרטן לבלב.
החוקרים מסכמים ואומרים כי התוצאות ממחקר פרוספקטיבי זה מציעות, שצריכה גבוהה יותר של methionine עשויה להוריד את הסיכון לחלות בסרטן לבלב. מזונות העשירים ב- methionine כוללים : דגים, עופות, בשק, קטניות ועוד.
התוצאות עשויות להיות חשובות היות ולסרטן לבלב, שכיום הוא הגורם הנפוץ ביותר ה-4 לתמותה מסרטן בארצות הברית, יש שיעורי תמותה מאוד גבוהים.
במאמר מערכת נלווה מציינים כי על אף התקנון לגורמי סיכון לסרטן לבלב שערכו החוקרים, עדיין קיימת האפשרות שהתפקוד המגן של methionine קשור לערפלן על ידי גורם מגן תזונתי או לא תזונתי אחר, ולכן יש צורך במידע נוסף בנוגע ליעילות שבהעלאת צריכת ה- methionine לפני שמציעים זאת לחולים .
Gastroenterology 2007;132:113-118,441-443
24/2 - האם צריכת פירות ים במהלך ההריון תורמת להתפתחות היילוד? (Lancet)
מחקר חדש מצא כי צריכת 340 גרם בשבוע של מאכלי פירות ים במהלך ההיריון תורם להתפתחות הנוירולוגית של הילד. מאכלי פירות ים הם מקור עיקרי לחומצות שומן אומגה-שלוש, החיוניים להתפתחות אופטימאלית של מערכת העצבים.
החוקרים התבססו על מחקר ALSPAC (Avon Longitudinal Study Parents and Children) להערכת היתרונות והסכנות האפשריות להתפתחות הילד, בהתאם לדרגות שונות של צריכת פירות ים במהלך ההיריון.
בשבוע 32 להריון, 11,875 נשים הרות השלימו שאלון תזונה, להערכת צריכת פירות ים. החוקרים השוו את התוצאות ההתפתחותיות, התנהגותיות וקוגניטיביות של ילדים בגילאי 6 חודשים עד 8 שנים, בנשים שלא צרכו כלל פירות ים, נשים שצרכו מעט פירות ים (1-340 גרם בשבוע), ונשים שצרכו למעלה מ-340 גרם פירות ים בשבוע. בניתוח התוצאות נכללו 28 ערפלנים אפשריים.
בהשוואה לצריכת פירות ים של למעלה מ-340 גרם בשבוע במהלך ההריון, צריכת פירות ים של פחות מ-340 גרם בשבוע לוותה בסיכון מוגבר לילד ברביע התחתון במדדי IQ.
צריכה נמוכה של פירות ים לוותה בנוסף בסיכון מוגבר לתוצאות תת-אופטימאליות בתחומי התנהגות סוציאלית, מוטוריקה עדינה, תקשורת והתפתחות חברתית. עבור כל אחד מהמדדים, ככל שצריכת פירות ים הייתה נמוכה יותר במהלך ההיריון, הסיכון היה גבוה יותר לתוצאות התפתחותיות תת-אופטימאליות.
לדברי החוקרים, צריכת פירות עם במינון נמוך מ-340 גרם בשבוע במהלך ההיריון, אינה מגנה על הילד; לעומת זאת החוקרים מצאו יתרונות בהתפתחות הילד עם צריכה גבוהה מ-340 גרם בשבוע, דבר המרמז לכך שהגבלת צריכת פירות הים עשויה אף להיות מזיקה. תוצאות אלו מוכיחות כי הסיכונים מאיבוד נוטריינטים עלו על הסיכון לנזקים בעקבות חשיפה לחומרים מזהמים בנשים שצרכו 340 גרם פירות ים בשבוע. החוקרים לא מצאו עדות התומכת באזהרות הניתנות לנשים הרות, לפיהן עליהן להגביל את צריכת פירות הים.
Lancet. 2007;369:537-538, 578-585.
25/2 - חשיבות הטיפול ב-ANP בחולים לאחר אוטם לבבי (J Am Coll Cardiol)
חוקרים יפנים מדווחים כי טיפול תוך-ורידי ב-ANP (Atrial Natriuretic Peptide) לפני ואחרי אנגיופלסטיקה קורונארית ראשונית בעקבות אוטם לבבי קדמי ראשון, מגן על הלב מפני נזק רה-פרפוזיה ומונע רימודלינג של החדר השמאלי. מהמחקר עולה כי השפעות ANP מתווכות דרך שיפור פעילות העצבוב הסימפתטי ללב.
החוקרים מסבירים כי ל-ANP השפעות הכוללות הרחבת כלי דם ותכונות משתנות, ולכן הוא מעכב את ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון. עם זאת, לא דווח על השפעות מתן תוך-ורידי של ANP לטיפול באוטם לבבי.
במהלך התקופה שבין 2003 ו-2006, החוקרים חילקו באקראי 25 חולים עם אוטם לבבי לטיפול רציף ב-ANP, במינון 0.025 g/kg/min, ו-25 חולים לטיפול ב-Isosorbide Dinitrate במינון 0.67 g/kg/min. הטיפול החל לפני PCI, וניתן למשך כ-2.5 ימים.
החוקרים מצאו שיעורי הפרעות קצב בעקבות רה-פרפוזיה ושיעורי עליות מקטע ST נמוכים יותר בקרב מטופלי ANP.
לאור בדיקות PET/CT שנערכו לאחר 3-5 ימים, מצאו החוקרים כי במטופלי ANP , שיעור פגמי המילוי היה נמוך יותר, באופן משמעותי, בהשוואה למטופלים ב-Isosorbide Dinitrate (27 לעומת 32). תוצאות אלו אושר במיפוי לבבי שנערך 3 שבועות מאוחר יותר, כאשר ציוני פגמי המילוי עמדו על 37 ו-41. מתן ANP תוך-ורידי עשוי להעלות את כמות שריר הלב הניצל לאחר טיפול רה-פרפוזיה בחולים עם אוטם לבבי חריף.
שבועיים לאחר רה-פרפוזיה, החוקרים ערכו בדיקת Left Ventriculography, שמצאה כי שיעורי Left Ventricular End Diastolic Volume (85.5 מילי-ליטר לעומת 106.3 מילי-ליטר) היו טובים יותר במטופלי ANP, בהשוואה למטופלי Isosorbide Dinitrate, וכך גם מדדי Left Ventricular Ejection Fraction (47.9% לעומת 41.5%).
החוקרים מנבאים כי מתן ANP עשוי להוריד את היארעות אי-ספיקת לב לאחר אוטם לבבי.
J Am Coll Cardiol 2007;49:667-674.
לשאלת ההשתלמות