מחקר, שפורסם במהדורת ה-15 בספטמבר של ה- American Journal of Epidemiologyמראה, כי חשיפה למינונים נמוכים יחסית של קרינה מייננת נראית כמעלה סיכון ארוך-טווח להיווצרות קטרקט.
החוקרים מסבירים, כי העדשה הינה רגישה יחסית לקרינה, וכי היווצרות קטרקט תועדה זה מכבר כסיבוך עיני מג'ורי הקשור בחשיפה לקרינה מייננת. אולם, המחקר הנוכחי מציע סיכון מוגבר קיים גם במינונים בעוצמה נמוכה יותר (ממה שדווח בעבר).
מ-1983 ועד 2004 החוקרים עקבו פרוספקטיבית אחר 35,705 טכנאי רנטגן אמריקנים נטולי קטרקט בגילאי 24 עד 44. חשיפה תעסוקתית ולא-תעסוקתית לקרינה, וכן מאפיינים אישיים והיסטוריה רפואית אומתו על-ידי שאלונים שנשלחו למשתתפים בתחילת המחקר ושוב במהלך 1994-1998 וב-2003-2005..
סה"כ, 2382 מקרי קטרקט ו-647 ניתוחי קטרקט דווחו במהלך מעקב (כאשר 591 מקרי קטרקט ו-183 ניתוחים דווחו בפרטים מתחת לגיל 50).
על-פי הדיווח, מין נקבה או רווקות היו קשורים בסיכון מוגבר לקטרקט. עישון 15 שנות קופסא ומעלה; BMI של 25 ק"ג/מטר² לפחות; וסוכרת, יתר לחץ-דם, היפרכולסטרולמיה או ארתריטיס בתחילת המחקר היו קשורים אף הם באופן מובהק עם סיכון מוגבר לקטרקט. בניתוח רב-משתני נמצא, כי היסטוריה של 3 צילומי רנטגן ומעלה בפנים ובצוואר היו קשורים ב- hazard ratioשל 1.25 לקטרקט.
עבור העוקבה כולה, חציון מינון הקרינה המייננת התעסוקתית המוערך לעדשה היה 28.1 מיקרוגריי. לעומת פרטים בקטגוריה הנמוכה ביותר של מינון תעסוקתי לעדשות (מינון ממוצע 5.1 מיקרוגריי), אלה בקטגוריה הגבוהה ביותר (מינון ממוצע 60.1 מיקרוגריי) היו עם hazard ratio מתוקנן של 1.18 לקטרקט.
החוקרים מזהירים, כי הממצאים מציעים כי הסבירות להיווצרות קטרקט עולה עם העלייה בחשיפה לקרינה מייננת ללא רמת סף נראית, ממצא שמאתגר את הנחות ה- National Council on Radiation Protection and International Commission on Radiological Protection כי מינון קרינה של 2 גריי לפחות קשור בסיכון מוגבר לקטרקט.
Am J Epidemiol 2008;168:620-631
לידיעה במדסקייפ