מאת ד"ר עמית עקירוב
בכתב העת JAMA Ophthalmology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, המצביעים על סיכון מוגבר לקטרקט בקרב חולים המטופלים בסטטינים.
החוקרים מסבירים כי קטרקט הינו גורם מוביל לירידה בראיה ועם הזדקנות האוכלוסייה צפויה עליה גם בהיארעות קטרקט. בעבר הוצע כי ההשפעות נוגדות החמצון של סטטינים עשויות להאט את תהליך ההזדקנות הטבעי של העדשה. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו להשוות את הסיכון להתפתחות קטרקט בין מטופלים בסטטינים ואלו שאינם נוטלים את הטיפול התרופתי.
החוקרים אספו נתונים בתקופה שבין 1 באוקטובר, 2003, ועד 1 במרץ, 2010 וערכו התאמה בין הקבוצות (Propensity Score-Matching) של מטופלים ולא-מטופלים בסטטינים, באמצעות 44 משתנים.
על-בסיס הנפקת מרשמים לטיפול תרופתי, החולים סווגו לשתי קבוצות: מטופלים בסטטינים (חולים שקיבלו אספקת סטטינים למשך לפחות 90 ימים) ואלו שאינם מטופלים בסטטינים (נבדקים שמעולם לא טופלו בסטטינים לאורך תקופת המחקר). מבין 46,249 משתתפים שענו על קריטריוני הסקירה, החוקרים זיהו 13,626 מטופלים בסטטינים ו-32,623 משתתפים שלא נטלו את הטיפול התרופתי.
התוצא העיקרי של המחקר היה הסיכון לקטרקט עם טיפול בסטטינים. תוצאים משניים כללו את הסיכון לקטרקט בחולים ללא מחלות רקע לפי מדד Charlson Comorbidity Index.
במסגרת ניתוח הנתונים הראשוני, החוקרים התאימו 6,972 זוגות מטופלים בסטטינים ומשתתפים שאינם מטופלים בסטטינים. בניתוח המותאם הסיכון לקטרקט היה גבוה יותר בקרב מטופלים בסטטינים, בהשוואה לאלו שלא נטלו את הטיפול התרופתי (יחס סיכויים של 1.09). בניתוחים משניים, לאחר תקנון לערפלנים מזוהים, ההיארעות של קטרקט הייתה גבוהה יותר בקרב מטופלים בסטטינים, בהשוואה לאלו שאינם מטופלים בתרופות אלו (יחס סיכויים של 1.27).
לאור ממצאי המחקר ממליצים החוקרים לשקול בקפידה את מאזן עלות-תועלת של הטיפול בסטטינים, בעיקר במסגרת מניעה ראשונית, וקוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.
JAMA Ophthalmol. Published online September 19, 2013