פעילות גופנית ארוכת טווח, כמו גם סוגים ספציפיים של פעלות גופנית, עשויה להפחית את הסיכון לקטרקט בגיל מאוחר יותר, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם במהלך חודש פברואר בכתב העת Ophthalmology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין פעילות גופנית כוללת וסוגים ספציפיים של פעילות גופנית, כולל הליכה או רכיבה על אופניים, אימון גופני, פעילות במקום העבודה, בבית או במשק הבית וחוסר-פעילות בשעות הפנאי ובין הסיכון לקטרקט תלוי-גיל בנשים וגברים.
מדובר במחקר עוקבה פרוספקטיבי, מבוסס-אוכלוסיה, שכלל 52,600 משתתפים (23,853 נשים ו-28,807 גברים), בגילאי 45-83 שנים. פעילות גופנית נקבעה על-בסיס שאלונים למילוי עצמי בתחילת המחקר. אבחנת קטרקט וניתוח קטרקט נקבעו על-פי הרשומות.
התוצא העיקרי היה היארעות קטרקט תלוי-גיל וניתוחי קטרקט.
במהלך מעקב ממוצע של 12.1 שנים (בין 1 בינואר, 1998, ועד 31 בדצמבר, 2011) תועדו 11,580 מקרים של קטרקט תלוי-גיל. לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, במשתתפים ברבעון העליון של פעילות גופנית תועד קשר מובהק סטטיסטית עם ירידה של 13% בסיכון לקטרקט, בהשוואה לאלו ברבעון התחתון. הליכה או רכיבה על אופניים (מעל 60 דקות ביום לעומת כמעט ואף פעם לא, יחס סיכון של 0.88) ופעילות במקום העבודה או תעסוקתית (עבודה ידנית קשה לעומת עבודה בעיקר בישיבה, יחס סיכון של 0.84) נקשרו גם הם עם סיכון מופחת לקטרקט. אימון גופני ועבודה במשק בית לא נקשרו עם הסיכון לקטרקט. חוסר פעילות בשעות הפנאי לווה בעליה בסיכון לקטרקט (מעל שש שעות ביום לעומת פחות משעה ביום, יחס סיכון של 1.27). יחס הסיכון לפעילות גופנית ארוכת טווח ברמה גבוהה לעומת פעילות ברמה נמוכה עמד על 0.76 הן בגיל שלושים והן בתחילת המחקר.
מהנתונים עולה כי פעילות גופנית ברמה גבוהה, בעיקר בטווח הארוך, וסוגים ספציפיים של פעילות גדופנית דוגמת הליכה או רכיבה על אופניים ופעילות במקום העבודה מלווים בסיכון מופחת לקטרקט תלוי-גיל. מנגד, חוסר פעילות מלווה בסיכון מוגבר לקטרקט.
Ophthalmology. 2015;122:274-280
לידיעה במדסקייפ