מחקר ישראלי חדש בראשותו של ד"ר מיכאל שכטר, מנהל היחידה למחקרים קלינים בשיבא תל השומר, מתפרסם כעת בכתב העת החשוב AMERICAN JOURNAL OF CARDIOLOGY , ומציג תוצאות מעניינות על האפקטיביות של טיפול ב-Sibutramine (רדוקטיל - לטיפול בהשמנת יתר) בחולים עם מחלת לב כלילית (CAD) הסובלים גם מהשמנת יתר.
בחולים אלה ידוע על פגיעה בתפקוד האנדותל ועל צורך בטיפול שיביא לשיפור התפקוד. במחקר נבדקה השפעתו של סיבטורמין, הנמצא בשימוש נרחב כטיפול בהשמנת יתר, אך השפעתו על תפקוד האנדותל טרם נבחנה על מטופלים עם השמנת יתר ו-CAD .
80 מטופלים הסובלים מהשמנת יתר (BMI ממוצע של 32) בגיל ממוצע 65 , חולקו באופן אקראי לקבלת 10 מ"ג ליום סיבוטרמין (בנוסף לדיאטה ושינוי בסגנון חיים) או טיפול מקובל בהשמנה בלבד, למשך 4 חודשים.
המדידה של שיפור תפקוד האנדותל בוצעה באמצעות מדידת זרימה ע"י flow-mediated dilation (%FMD) והתרחבות כלי דם ע"י endothelium-independent nitroglycerin-mediated vasodilation בעזרת אולטרא סאונד ברזולוציה גבוהה .
לאחר 4 חודשים, בנוסף לירידה של 11.4 ק"ג בקבוצת הסיבוטרמין בהשוואה ל-2.2 ק"ג בלבד בקבוצת הבקרה נמצאו גם פערים משמעותיים במדדי שיפור תפקוד האנדותל:
FMD % היה 8.9 בהשוואה למדד הבסיסי, לעומת 5.2 בקבוצת הבקרה. לא נמצא הבדל תראופוטי משמעותי במדד של התרחבות כלי הדם בין שתי הקבוצות (שיפור של כ-9.2-9.1 בשתי הקבוצות).
בנוסף, סיבוטרמין היה קשור בירידה משמעותית של ה-CRP בהשוואה לקבוצת הביקורת ( 44% בהשוואה ל-9% ).
לכן, מסכמים החוקרים, טיפול קצר טווח בעזרת סיבוטרמין, ביחד עם דיאטה ושינוי בסגנון חיים, קשור לשיפור בתפקוד האנדותל כפי שהוערך ע"י FMD % בעורק הברכיאלי, במטופלים ללא יתר לחץ דם, עם מחלת לב כלילית יציבה והשמנת יתר.
להלן התייחסותו של החוקר הראשי במחקר , ד"ר שכטר, כפי שהועברה אלינו:
מדובר במחקר יחודי שהראה לראשונה, שמתן התכשיר רדוקטיל (סיבוטראמין) בשילוב פעילות גופנית שיגרתית בחולי לב שמנים, למשך 4 חודשים בלבד לעומת טיפול שיגרתי (שכלל פעילות גופנית ללא מתן רדוקטיל) גרם לירידה משמעותית במשקל שלווה בשיפור משמעותי בתפקוד האנדותל כפי שנמדד בעורק הברכיאלי ולירידה בחלבון CRP.
כל זאת ללא עליה בלחץ הדם או בדופק של חולי הלב. המשמעות של שיפור בתפקוד האנדותל הינה רבה ביותר בחולי לב. שיפור בתפקוד האנדותל מעיד על פרוגנוזה טובה יותר לאורך שנים מאשר אלה עם תפקוד אנדותל ירוד, כפי שבד"כ ניתן למצוא אצל חולי לב.
לאור זאת ניתן להניח שלרדוקטיל תכונות אנטיאינפלמטוריות ויתכן אף תכונות המורידות גורמי סיכון מעבר להורדת משקל בלבד.
מאמר זה שרק התפרסם היום זוכה לתהודה רבה ביותר בקרב קובעי מדיניות בריאות, שכן כ 45% מבהאוכלוסיה האמריקאית ובישראל מוגדרים כבעלי משקל עודף (BMI מעל 25) ובקרב חולי הלב כ 60% הם עם BMI גבוה ועד היום היה קשה לטפל בהם משום שחששו להשתמש ברדוקטיל משום הסברה שהוא מעלה דופק ולחץ דם. גם מאמר שפורסם לפני מספר חודשים ב NEW ENGL J MED באוכלוסיה בריאה ושמנה הוכיחה שמתן רדוקטיל אינו מעלה דופק ולחץ דם.