המחקרים הבולטים של המחצית השנייה של דצמבר
אימוני כוח וסיבולת מקלים על כאבי צוואר כרוניים (Med Sci Sports Exerc.) 17/12/60
ממחקר חדש זה, שפורסם בגיליון דצמבר של Medicine & Science in Sports & Exercise, עולה כי אימוני כוח וסיבולת, במינון המתאים, עשויים להקל על כאבי צוואר כרוניים בנשים העובדות בעבודה משרדית.
לדברי החוקרים, כאבי צוואר כרוניים, ירידה בטווח התנועה של עמוד השדרה הצווארי, וחולשת שרירי הצוואר, שכיחים יותר בנשים, בהשוואה לגברים, וקשורים בהפרעה תפקודית ומוגבלות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את קשר מנה-תגובה של אימוני כוח ואימוני סיבולת ספציפיים על שרירי עמוד השדרה הצווארי, שהוכחו כיעילים בנשים עם כאבי צוואר כרוניים ומוגבלות. החוקרים חילקו באקראי 180 נשים, העוסקות בעבודה משרדית, עם כאבי צוואר כרוניים ומוגבלות, לאחת משלוש קבוצות – אימוני כוח, אימוני סיבולת וקבוצת ביקורת. טווח הגילאים נע בין 25 ו-53 שנים. שתי קבוצות האימונים לקחו חלק בתקופת שיקום של 12 יום, במהלכם הן קיבלו הוראות לתרגילים ספציפיים ממאמן מנוסה. לאחר מכן, הן קיבלו הוראה לבצע תרגילים ספציפיים בבית, במשך 12 חודשים. יומן אימונים ושאלון חודשי שימשו להערכת הפעילות הגופנית, וכל הפעילויות הומרו למדדי MET (Metabolic Equivalent). המינון האפקטיבי של האימונים להקלה על כאבי צוואר, היה גבוה מ-8.75 שעות MET בשבוע, לאימון ספציפי של הצוואר, הכתף והגפה העליונה. שעת MET אחת של אימונים בשבוע, לוותה בירידה של 0.8 מ"מ בסרגל כאבי הצוואר במדדי VAS (Visual Analog Scale) וירידה של 0.5 מ"מ במדד המוגבלות. הן אימוני כוח והן אימוני סיבולת לוו בירידה בתחושת הכאבים בצוואר והמוגבלות, וירידות אלו עמדו בקורלציה חיובית עם כמות האימונים הספציפיים.
Med Sci Sports Exerc. 2006:38:2068-2074.
הקשר בין הישנות נגעים איסכמים שקטים ואירועים וסקולרים (Arch) 17/12/96
ממחקר חדש עולה כי הישנות נגעים איסכמיים בבדיקת MRI, עשויה לשמש כמרקר מנבא להישנות קלינית של שבץ איסכמי, TIA (Transient Ischemic Attack), או תמותה וסקולרית. החוקרים מצאו כי בחולים עם נגעים איסכמים שקטים בבדיקת MRI לאחר 30 או 90 יום מהאירוע, הסיכון להישנות שבץ איסכמי היה גבוה פי 6.5. כמו כן חולים עם נגעים שקטים בתקופה כלשהי לאחר השבץ הראשוני, היו בסיכון מוגבר לתמותה וסקולרית, הישנות שבץ, או TIA.
ממצאים אלו מצביעים כי הישנות נגע איסכמי שקט בבדיקת MRI, עשויה לשמש סמן עזר לאירועים וסקולרים בעתיד.
החוקרים בחנו באופן רטרוספקטיבי את הנתונים אודות 120 חולים לאחר שבץ איסכמי אקוטי, בתקופה שבין 1 בינואר, 2000 ובין 30 בספטמבר, 2002. כל החולים עברו בדיקות הדמיה בעד 4 נקודות זמן בשלב האקוטי – עם הופעה, לאחר 3 שעות, לאחר 24 שעות, ולאחר 5 ימים. בשלב הכרוני, בדיקת MRI נערכה לאחר 30 ו/או לאחר 90 ימים, ב-68 מהחולים. 40% חולים פיתחו נגעים איסכמים שקטים. כאשר סיווגו את הנגעים על-פי סוג הנגע, מצאו כי הישנות מוקדמת של נגע שקט, שהוגדרו כנגעים אסימפטומטים חדשים, בבדיקת MRI לאחר 5 ימים מהאירוע, זוהו ב-35 מהחולים (33.7%). נגעים שקטים מאוחרים, שהוגדרו כנגעים שזוהו בבדיקת MRI לאחר 30 או 90 יום, זוהו ב-15 מ-68 החולים (22.1%) שעברו בדיקת MRI לאחר 30 או 90 יום.
לאור הממצאים הנ"ל, ייתכן כי יש לשקול טיפול אגרסיבי למניעת שבץ בחולים עם הישנות נגע איסכמי שקט, במהלך השבועות המוקדמים לאחר אירוע שבץ ראשוני. כמו כן, מהממצאים הללו עולה כי ירידה בשיעור הישנות הנגעים השקטים במהלך השבועות הראשונים שלאחר האירוע הראשוני באמצעות התערבות פרמקולוגית, עשויה להקדים ירידה בשיעור הישנות שבץ קליני, במהלך השנים המקבילות.
Arch Neurol. 2006;63:1730-1733.
חשיבות בדיקות Multislice CT ומיפוי לבבי 17/12/06
ממחקר חדש זה עולה כי בחולים עם סיכון בינוני למחלת עורקים קורונרית (CHD), בדיקת MSCT (Multislice CT) מספקת אינפורמציה אבחנתית, השונה מזו של מיפוי לבבי (MPI – Myocardial Perfusion Imaging), ולכן מתאימה כבדיקה המשלימה את תוצאות הבדיקה הנ"ל. לדברי החוקרים, הממצאים תומכים בשילוב שתי הטכנולוגיות. ואכן, מספר יצרני מכשירי CT פנו כבר לפתח טכניקות הדמיה משולבות. אולם, בעוד הרציונל להשגת אינפורמציה הן בנושא טרשת עורקים והן בנושא איסכמיה, קיימת זה זמן רב, היתרונות היחסיים של MSCT ו-MPI לא היו ידועים, והיו חסרים מחקרים השוואתיים בין השניים, וכך נולד הצורך בביצוע מחקר זה.
החוקרים ערכו בדיקות MSCT (באמצעות סריקה של 16 או 64 חתכים) ומיפוי -MPI, באמצעות SPECT, ב-114 נבדקים, שמרביתם היו בסיכון בינוני למחלת עורקים קורונרית.
חשוב לציין, כי 90% מהנבדקים עם בדיקת MSCT תקינה, הציגו תוצאות נורמליות גם בבדיקת מיפוי לבבי, אך למעלה ממחצית הנבדקים עם עדות לחסימה קורונרית כלשהי בבדיקת MSCT הציגו תוצאות נורמליות בבדיקת MPI, ורק ב-45% נמצאו תוצאות אבנורמליות גם בבדיקת MPI.
מנגד, למעלה ממחצית החולים עם בדיקת MPI תקינה, הציגו תוצאות אבנורמליות בבדיקת MSCT, ממצא המעיד כי בדיקת MPI תקינה אינה שוללת טרשת עורקים קורונרים.
בכל הנבדקים שעברו בדיקות אנגיוגרפיה, עם תוצאות MSCT תקינות, היו תוצאות אנגיוגרפיה תקינות, ומרביתם הציגו גם תוצאות תקינות בבדיקות MPI. תוצאות אבנורמליות בבדיקת MSCT, אושרו בבדיקת אנגיוגרפיה קונבנציונאלית בכל 49 הנבדקים שעברו את שתי הבדיקות. הממצאים מדגישים את אי ההתאמה של שתי הבדיקות, ומדגישות את ההבדל בין טרשת עורקים ואיסכמיה, אך בנוסף מציבות דגש על האינפורמציה המשלימה שמספקים שני המבחנים. ממצאים אלו מאשרים כי חומרת היצרות מקומית בפני עצמה, אינה מספיקה בכדי להעיד על חשיבות המודינמית, של הפלאק הקורונרי.
החוקרים מאמינים כי בשימוש קליני, MSCT עשויה לשמש כבדיקה ראשונה, לפחות בחולים עם סיכון בינוני למחלה. בנוכחות בדיקת MSCT תקינה, ניתן לשלול מחלת עורקים קורונרית, אך במקרים בהם מאובחנת טרשת עורקים, יש מקום לשקול Sequential MSCT ומיפוי לבבי באמצעות בדיקת PET או SPECT. בנוכחות תוצאות חיוביות בבדיקת MSCT, אך בדיקת MPI תקינה, הנבדקים עשויים להיות מועמדים לטיפול אגרסיבי ושינוי גורמי סיכון, בעוד שאלו עם תוצאות אבנורמליות בבדיקת MPI, צריכים להיות מופנים לאנגיוגרפיה פולשנית עם רה-וסקולריזציה. נבדקים בסבירות גבוהה למחלת עורקים קורונרית, צריכים להיות מופנים ישירות לאנגיוגרפיה קונבנציונאלית.
לידיעה במדסקייפ
Ann Rheum Dis 2006;65:1661-1663
שיעור VTE הינו מופחת בטיפול ב- enoxaparin לעומת הפרין 16/12/06
תוצאות מחקר חדש, שהוצג בכינוס השנתי ה-48 של ה- American Society of Hematology, מראות ירידה משמעותית באירועים של תסחיף פקיקי (VTE- venous-thromboembolism) בחולי שבץ המטופלים ע"י enoxaparin ( LMWH- low-molecular-weight heparin ) לעומת הפרין, ללא עלייה משמעותית בדימומים קליניים רציניים.
לדברי החוקרים, בחולי שבץ משותקים הנמצאים בסיכון גבוה ל-DVT (deep venous thrombosis) ולתסחיף ריאתי, enoxaparin הינו יעיל יותר משמעותית במניעת סיבוכים אלה בהשוואה להפרין.
חולים עם שבץ איסכמי אקוטי נמצאים בסיכון גבוה לאירועי VTE, כולל DVT ותסחיף ריאתי. הסיכון ללא טיפול הוא כ-50%, ולכן טיפול מונע ע"י הפרין או ע"י LMWH מומלץ בחולים אלה. מחקרים שבוצעו עד כה במטרה להשוות בין שני הטיפולים, היו מוגבלים במתודולוגיה ובגודל המדגם שלהם. PREVAIL היה מחקר שהשווה את היעילות והבטיחות של enoxaparin לעומת הפרין במניעת אירועי VTE בחולים עם שבץ איסכמי אקוטי מאושר ע"י CT, המשותקים במידה שאינה מאפשרת להם ללכת ללא סיוע.
1762 חולים נרשמו תוך 48 שעות מהופעת תסמיני השבץ, וחולקו באקראי לקבלת 40 מ"ג enoxaparin בהזרקה תת עורית ביום או לקבלת IU 5000 של הפרין פעמיים ביום, למשך 10 ימים בתלות בזמן שבו החולה יכול להשתחרר מאשפוז. החולים היו במעקב למשך תקופה של 90 יום. בנוסף, החולים רובדו עפ"י חומרת השבץ בהתאם ל- National Institutes of Health Stroke Scale כחמור (ציון של 14 ומעלה) ופחות חמור (ציון נמוך מ-14). התוצאה העיקרית שנמדדה הייתה שילוב של DVT (תסמיני או לא) ותסחיף ריאתי תסמיני או קטלני במהלך תקופת הטיפול. תוצאות הבטיחות כללו דימום תוך מוחי תסמיני, דימום חוץ מוחי גדול ותמותה.
בכדי להיכלל באנליזה של היעילות, כל החולים נדרשו לעבור venogram או הדמיה אחרת.
התוצאות הראו ירידה של 43% בתוצאה העיקרית שנבחנה עם enoxaparin לעומת הפרין, הן בחולים עם שבץ חמור והן בחולים עם שבץ בחומרה נמוכה יותר.
מבחינת בטיחות, השילוב של דימום חוץ-מוחי גדול ודימום תוך מוחי משמעותי היה נמוך בשתי הקבוצות ללא הבדל משמעותי ביניהן.
החוקרים טוענים כי לנוכח מחקר PREVAIL, ישנה הוכחה המראה באופן חזק ביותר כי enoxaparin הינו יעיל יותר במניעת קרישי דם בהשוואה להפרין. להערכת החוקרים, מרבית הרופאים, אם לא כולם, יבחרו ב- enoxaparin כתרופת הבחירה למניעת DVT ותסחיף ריאתי.
לידיעה במדסקייפ
האם יש תועלת במתן תוספי מולטי-ויטמינים למתבגרים? (J Am Diet Assoc.) 19/12/06
ממחקר חדש זה עולה כי בני נוער, הנוטלים תוספי מולטי-ויטמינים, מאופיינים באורחי חיים בריאים יותר, פעילים יותר מבחינה גופנית, ואוכלים טוב יותר, בהשוואה לאלו שאינם נוטלים את התוספים.
מעט מחקרים התמקדו במתבגרים לבדיקת הקשר בין תוספים וצריכת מזון או הרגלים בחיים, דוגמאת פעילות גופנית או מצב המשקל. המחקר הנוכחי נועד לבחון את הקשר בין תוספי ויטמינים ומאפייני התזונה של קבוצות מזון מסוימות, פעילות גופנית, מנהגים אחרים, ומצב המשקל, במתבגרים שהשתתפו במחקר CATCH (Child and Adolescent Trial for Cardiovascular Health). במחקר השתתפו 2761 מתבגרים בכיתה י"ב, שעברו מדידות גובה ומשקל, והשלימו סקר התנהגות בריאותית ושאלון תזונתי.
שכיחות נטילת תוספי מולטי-ויטמינים עמדה על 25%, למרות שהשיעור השתנה על-פי מין, גזע ומוצא אתני. בהשוואה לאלו שלא נטלו תוספי ויטמינים, באלו שנטלו תוספים זוהה ממוצע גבוה יותר של צריכה יומית של מרבית קבוצות המזון, אך צריכה נמוכה יותר של שומן כללי ושומן רווי. החוקרים זיהו קורלציה חיובית בין מדדי תזונה גבוהים יותר והסיכוי לנטילת תוספי-ויטמינים. כמו כן, הסיכוי של מטופלים בתוספי ויטמינים לבצע פעילות גופנית, ולהשתתף בפעילויות ספורט קבוצתיות או מאורגנות, היה גבוה יותר, והסיכוי שיסבלו מעודף משקל, יעשנו, או יצפו בטלויזיה במשך יותר משעה אחת ביום, היה נמוך יותר.
לפיכך, החוקרים מאמינים כי בני נוער הצורכים תוספי מולטי-ויטמינים, מאופיינים באורח חיים בריא יותר ומנהגים בריאים יותר, בהשוואה לאלו שלא נוטלים תוספים.
הערת המערכת: תוצאות יפות ומעודדות מבחינת המולטיויטמינים אך השאלה היא כמובן היא שאלת הביצה והתרנגולת...
J Am Diet Assoc. 2006;106:2018-2023.
דיכאון לאחר MI קשור לפרוגנוזה קרדיווסקולרית לא טובה (מתוך J Am Coll Cardiol) 18/12/06
ממחקר חדש, שפורסם במהדורת דצמבר של Journal of the American College of Cardiology, עולה כי לחולים החווים אירוע של דיכאון מקרי לאחר MI יש סיכון מוגבר לאירוע קרדיווסקולרי נוסף בהשוואה לחולים לאחר MI, שלא חוו דיכאון.
בערך מחצית מאפיזודות הדיכאון לאחר MI מייצגות אירוע של דיכאון מקרי, בעוד שהחצי השני הוא הישנות של דיכאון או המשכו (דיכאון לא מקרי). החוקרים בדקו אם אירוע של דיכאון חדש או דיכאון לא חדש לאחר MI גורמים לפרוגנוזות קרדיווסקולריות שונות. במחקר השתתפו 468 נבדקים. דיכאון הוגדר על פי קריטריוני ICD-10. תקופת המעקב אחר הנבדקים הייתה בממוצע 2.5 שנים.
אירוע קרדיווסקולרי קרה ב-21.5% מהנבדקים בקבוצת הביקורת ללא דכאון, ב- 33.3% מהנבדקים עם אירוע של דיכאון חדש וב-22.6% מהנבדקים עם דיכאון לא מקרי.
נבדקים עם דיכאון חדש לאחר ה-MI היו בסיכון גבוה יותר ב-65% בהשוואה לנבדקים ללא דיכאון לחוות אירוע קרדיווסקולרי (p = 0.04). הסיכון בקרב נבדקים עם דיכאון המשכי היה גבוה ב-12% בהשוואה לנבדקי הביקורת ללא דיכאון, הבדל שהיה לא מובהק סטטיסטי.
החוקרים מסכמים ואומרים כי הממצאים שלהם מדגישים את הצורך באסטרטגיות טיפול בדיכאון לאחר MI כחלק ממסגרת השיקום שלאחר אירוע של MI.
J Am Coll Cardiol 2006;48:2204-2208
אולטראסאונד מסוגל לזהות חולים עם סיכון לבבי תת-קליני (מתוך Am J Cardiol) 20/12/06
ה- Framingham Risk Score (FRS) הוא בעל ערך בהערכת פוטנציאל למחלה קרדיווסקולרית, אך מחקר חדש מראה, כי הוא מספק אומדן חסר של הסיכון עבור אחוז גדול מהחולים. על-אף שה-FRS הינו כלי יעיל להערכת סיכון עתידי לאירועים כליליים נתוני מחקר זה מראים, כי שליש מהפרטים שנחשבו כבעלי סיכון נמוך או בינוני עפ"י ה-FRS, כבר מראים סימני למחלה טרשתית תת-קלינית.
במסגרת המחקר, השתמשו החוקרים בבדיקות אקו ואולטראסאונד ב-1445 פרטים באוכלוסיה מגוונת מבחינה אתנית, במטרה לקבוע כיצד תוצאות הבדיקות מתיישבות עם ה-FRS. באמצעות שימוש בהיפרטרופיה של חדר שמאל או ברמות גבוהות של פלאקים בעורקי הצוואר כאינדיקטורים למחלה קרדיווסקולרית תת-קלינית, החוקרים מצאו כי 29% מהחולים עם ממצאים אלה נחשבו כבעלי סיכון נמוך ע"י ה-FRS. כך גם עבור 42% מהחולים שהיו בעלי סיכון בינוני עפ"י ה-FRS. יתרה מזאת, בקטגוריית הסיכון הבינוני ב-FRS, מחלה תת-קלינית הייתה שכיחה יותר משמעותית בנשים (53% לעומת 32% בגברים), ובשחורים (59%) בהשוואה ללבנים (46%) או להיספנים (33%).
לדברי החוקרים, השימוש בבדיקת אולטראסאונד לא-פולשנית עשוי להפוך את יכולת הניבוי של מחלה כלילית למדויקת יותר, בייחוד בנשים.
בנוסף, הבדלים של גזע ומוצא משפיעים, ככל הנראה, על דיוק הניבוי של ה-FRS, ויש לזכור זאת כאשר מעריכים את הסיכון למחלה כלילית בחולה הבודד.
Am J Cardiol 2006;98:1374-1378
שימוש רפואי במריחואנה מקל כאב ברוב החולים (J Pain Symptom Manage) 20/12/06
ממצאיו של מחקר חדש תומכים בשימוש רפואי במריחואנה לטיפול בכאב כרוני.
המחקר כלל 30 חולים (גיל ממוצע 45 שנים), שהיו במעקב במרכז לטיפול בכאב, שהשתמש במריחואנה רפואית במשך 1-5 שנים במסגרת התכנית.
החולים נתבקשו להשלים שאלון מעקב, שכלל נתונים דמוגרפיים ומידע אודות מינונים, סקאלות בנות 11 נקודות לדירוג ההקלה בסימפטומים, תופעות לוואי, והערכה סובייקטיבית של השיפור בתפקוד.
המשתתפים היו במעקב למשך 23.6 חודשים בממוצע. המינון הממוצע של מריחואנה היה 2.5 גרם ליום, בעישון או במתן פומי.
עשרים ושמונה חולים דיווחו על הקלה מתונה ומעלה בכאב. הקלה מתונה או מלאה בתסמינים אחרים דווחה אף היא. עשרים ושלושה חולים דיווחו על תופעות לוואי, שהשכיחות שבהן היו תאבון מוגבר, עלייה במשקל והאטה בחשיבה. לא דווחו תופעות לוואי רציניות.
מרבית החולים דיווחו על שיפור בתפקוד, ואילו היתר דיווחו על היעדר שינויים.
על-אף שהממצאים מ-30 חולים אלה הם חיוביים, החוקרים ממליצים על ביצוע מחקרים נוספים אקראיים ומבוקרי-פלצבו בנושא השימוש התרפואיטי במריחואנה.
J Pain Symptom Manage 2006;32:497-501
השוואה בין יעילות Ezetimibe/Simvastatin ו-Atorvastatin בהורדת רמות LDL-C (מתוך Mayo Clin Proc) 29/12/06
ממחקר חדש עולה כי תוצאות הטיפול ב-Ezetimibe/Simvastatin על רמת השומנים בדם, טובים יותר, בהשוואה לטיפול ב-Atorvastatin בלבד, בחולי סוכרת מסוג 2 והיפרכולסטרלמיה. במחקר הרב-מרכזי, השוו החוקרים את יעילות ובטיחות המינונים ההתחלתיים והמינון השני של Ezetimibe/Simvastatin ו-Atorvastatin בחולי סוכרת מסוג 2 והיפרכולסטרלמיה.
1222 מבוגרים חולקו למינון ההתחלתי המומלץ של Ezetimibe/Simvastatin (10/20 מ"ג ביום), לעומת Atorvastatin (10 מ"ג ביום או 20 מ"ג ביום), או המינון השני בגובהו של Ezetimibe/Simvastatin (10/40 מ"ג ביום) לעומת Atorvastatin (40 מ"ג ביום). הטיפול ניתן כל יום למשך 6 שבועות.
מדד היעילות העיקרי היה אחוז השינוי מהתחלת המחקר ברמות LDL-Cholesterol. המדד המשני היה שיעור המטופלים שהגיעו לרמות LDL-C נמוכות מ-70 מ"ג לד"ל.
חולים שטופלו ב- Ezetimibe/Simvastatin, במינון 10/20 מ"ג ביום השיגו ירידה ממוצעת גבוהה יותר באופן משמעותי ברמות LDL-C (53.6%-) בהשוואה למטופלי Atorvastatin, 10 מ"ג ביום (38.3%-, ) או 20 מ"ג ביום (44.6%-).
ירידות גדולות יותר באופן משמעותי זוהו גם בחולים שטופלו במינון גבוה יותר של Ezetimibe/Simvastatin, 10/40 מ"ג ביום (57.6%-) בהשוואה למינון גבוה יותר של Atorvastatin, 40 מ"ג (50.9%-, ). Ezetimibe/Simvastatin היה עדיף על פני Atrovastatin גם בהשגת רמות LDL נמוכות מ-70 מ"ג לד"ל ו-100 מ"ג לד"ל.
בהשוואה ל-Atorvastatin, טיפול ב- Ezetimibe/Simvastatin הביא לעליה גדולה יותר במדדי HDL. טיפול ב- Ezetimibe/Simvastatin היה עדיף גם בהורדת רמות הכולסטרול הכללי ו-non-HDL. Ezetimibe/Simvastatin במינון 10/20 מ"ג ביום, הביא לירידה משמעותית יותר ברמות CRP וטריגליצרידים, בהשוואה ל-Atorvastatin, במינון 10 מ"ג ביום (p=0.02). במינון השני, הירידה ברמות CRP ורמות טריגליצרידים היתה דומה.
לא זוהו הבדלים משמעותיים בתופעות הלוואי הקליניות או המעבדתיות בין מטופלי Ezetimibe/Simvastatin ומטופלי Atorvastatin.
לסיכום, טיפול ב- Ezetimibe/Simvastatin היה עדיף על טיפול ב-Atorvastatin בהורדת רמות LDL-C, הן במינון ההתחלתי המומלץ והן במינון השני בגובהו, בחולי סוכרת מסוג 2 עם היפרכולסטרלמיה.
Mayo Clin Proc 2006;81:1579-1588
לשאלת ההשתלמות