שימוש בסטנט איננו יעיל יותר מטיפול תרופתי בהורדת תמותה והתקפי לב בחולים עם תעוקת חזה יציבה (New England Journal of Medicine)
מחקר חדש שפורסם השבוע ב-New England Journal of Medicine מראה כי החדרת סטנט (תומכן) אינה מאריכה את תוחלת החיים יותר מטיפול תרופתי רגיל, בחולים הסובלים מתעוקת חזה יציבה ומכאבי חזה בשעת מאמץ שאינם מסכנים חיים.
הסטנטים, וכן הסטנטים המצופים תרופות, מיועדים להרחיב באופן קבוע כלי דם המובילים אל הלב שבהם ארעה חסימה. הסטנטים פופולאריים ונחשבים לאחת הטכנולוגיות המהפכניות שפותחו בשנים האחרונות לטיפול בבעיות לב.
גם בישראל השימוש בסטנטים שכיח למדי, במיוחד לאחר שנכנסו לסל התרופות לפני כשנתיים; אמנם, חלק מהצנתורים נעשים אצל חולי לב המצויים בסכנת חיים, אך חלק ניכר מהם מבוצעים על מנת לשפר את את איכות חייהם של חולים הסובלים מתעוקת חזה יציבה.
החוקרים טוענים כי על אף שהוספת הטיפול בסטנט לטיפול תרופתי מיטבי הורידה את השכיחות של תעוקת חזה, לא נראתה ירידה בשיעור מקרי המוות והתקפי הלב בטווח הארוך.
במאמר מערכת נלווה נכתב כי המחקר צריך להוביל לשינויים באופי הטיפול במטופלים עם מחלה יציבה בעורקי הלב, דבר שיוביל לחסכון משמעותי בעלות הטיפול הרפואי. עוד נאמר כי השימוש בסטנטים מוכח בטיפול בתעוקת חזה, אך הוא איננו עולה על טיפול תרופתי אינטנסיבי למניעת התקפי לב ותמותה.
N Engl J Med. 2007;356
לכתבה ב-medscape; למחקר ב-NEJM
גלולות למניעת הריון מורידות את הסיכון לסרטן המעי הגס והרקטום (Am J Epidemiol)
מממצאי מחקר שכלל קרוב ל-40,000 נשים, תומכים בתפקיד האפשרי של גלולות למניעת הריון בהורדת הסיכון לסרטן המעי הגס והרקטום.
במאמר, שפורסם בגליון אפריל של American Journal of Epidemiology, טענו החוקרים כי הורמונים אקסוגנים, דוגמת גלולות למניעת הריון, עשויים להגן במידה מסוימת על נשים מפני התפתחות סרטן המעי הגס והרקטום.
החוקרים בחנו את הקשר בין שימוש בגלולות למניעת הריון וגורמי פוריות, והסיכון לסרטן המעי הגס והרקטום, בקרב 39,860 משתתפים במחקר WHI (Women's Health Study).
במהלך מעקב של 11 שנים, בממוצע, נרשמו 267 מקרים של סרטן המעי הגס והרקטום. שימוש בגלולות במהלך החיים לווה בסיכון ירוד לסרטן המעי הגס והרקטום (סיכון יחסי של 0.67).
הסיכון היחסי עבור טיפול בגלולות למניעת הריון מ-6 חודשים עד לפחות מ-3 שנים, עמד על 0.61. טיפול ממושך יותר הביא לירידה קטנה נוספת בסיכון.
עם זאת, למרות הקשר הנראה עם גלולות למניעת הריון, הקשר בין ייצור אנדוגני של הורמוני מין ובין היארעות סרטן המעי הגס והרקטום עדיין אינו-ידוע.
Am J Epidemiol 2007;165:794-801.
לידיעה במדסקייפ
האם טיפול באספירין במינון נמוך מוריד את שיעורי התמותה בנשים? (Arch Intern Med.)
ממחקר חדש, שפורסם בגליון 26 במרץ של Archives of Internal Medicine, עולה כי טיפול באספירין במינון נמוך מלווה בירידה בשיעורי התמותה מכלל הסיבות בנשים, בעיקר בנשים מבוגרות, ובאלו עם גורמי סיכון לבביים.
לדברי החוקרים, ההשפעה של טיפול ארוך-טווח באספירין על התמותה הכוללת בנשים, עדיין אינה ידועה. למרות עדויות נרחבות בנוגע לשיפור בסיכויי ההישרדות, בגברים ונשים עם מחלה קרדיווסקולרית, בעקבות טיפול באספירין, אין נתונים רבים בנוגע לנשים ללא מחלה קרדיווסקולרית, והממצאים הקיימים סותרים אחד את השני. במחקר הנוכחי נכללו 79,439 נשים ממחקר Nurses' Health Study, ללא סיפור קודם של מחלה קרדיווסקולרית או סרטן, ואחת לשנתיים הן דיווחו על טיפול תרופתי שקיבלו, מאז 1980.
בהשוואה לנשים שמעולם לא קיבלו טיפול קבוע באספירין, בנשים שדיווחו על טיפול בהווה באספירין, חושב סיכון יחסי של 0.75 לתמותה מכלל הסיבות. הירידה בסיכון היתה בולטת יותר במקרי תמותה עקב מחלה קרדיווסקולרית (RR=0.62, ) בהשוואה לתמותה מסרטן ( (RR=0.88והייתה מובהקת סטטיסטית.
היתרון הקשור בטיפול באספירין הוגבל לטיפול במינונים נמוכים ובינוניים, והיה גדול יותר בנשים מבוגרות (p<0.001) ובנשים עם מספר גורמי סיכון לבביים גדול יותר (p=0.02).
בנשים, מינון נמוך עד בינוני של אספירין, לווה בסיכון נמוך יותר באופן משמעותי, לתמותה מכלל הסיבות, בעיקר בנשים מבוגרות ובאלו עם גורמי סיכון לבביים. יתרון משמעותי זוהה בתוך 5 שנים עבור תחלואה קרדיווסקולרית, בעוד שיתרון צנוע בשיעורי התמותה מסרטן זוהה לא זוהה לפני 10 שנות טיפול באספירין.
Arch Intern Med. 2007;167:562-572.
תוספי שמן-דגים מקטינים את הסיכון לאירועים קורונרים , מתוך LANCET
מחקר חדש מצא כי תוספי חומצות שומן n-3 ארוכות שרשרת מקטינים את הסיכון לאירועים קורונרים בחולים עם היפרכולסטרלמיה, גם באלו עם צריכה גבוהה בדיאטה. החוקרים מציינים כי צריכת חומצות שומן n-3 ארוכות שרשרת, רב-בלתי רוויות (PUFA), בעיקר EPA (Eicosapentaenoic Acid) ו-DHA (Docosahexaenoic Acid), מלווה בירידה בסיכון למחלת לב קורונרית.
מחקרים קודמים הוכיחו כי לתוספי PUFA יעילות כאמצעי מניעה שניונית. המחקר הנוכחי בחן באם יש יתרון בתוספים גם במניעה ראשונית באוכלוסיה בסיכון גבוה. במחקר השתתפו חולים עם רמות כולסטרול גבוהות, מרחבי יפן. המשתתפים חולקו באקראי לקבלת EPA בשילוב עם סטטינים, או טיפול בסטטינים בלבד (קבוצת ביקורת). המדד העיקרי היה אירוע קורונרי מג'ורי, ותקופת המעקב המתוכננת עמדה על חמש שנים.
במחקר נכללו 18,645 משתתפים (בקבוצת EPA – 9326 משתתפים, בקבוצת הביקורת – 9319 משתתפים), מהם 5,859 גברים ו-12,786 נשים. לאחר תקופת מעקב ממוצעת של 4.6 שנים, שיעור האירועים הקורונרים המג'ורים עמד על 2.8% בקבוצת EPA (262 משתתפים), ו-3.5% בקבוצת הביקורת (324 משתתפים). ממצאים אלו מעידים על ירידה של 19% בסיכון היחסי לאירועים קורונרים מג'ורים בקבוצת EPA (ירידה אבסולוטית בסיכון של 0.7%). הירידה העיקרית היתה באירועים פחות קשים, ולא נמצא הבדל בעל משמעות סטטיסטית בין הקבוצות מבחינת שיעורי מוות פתאומי או תמותה קורונרית, אולם שיעורים אלו היו נמוכים.
הירידה בסיכון היחסי היתה דומה במסגרת מניעה ראשונית או מניעה שניונית, אולם, בקרב המשתתפים בקבוצת המניעה הראשונית, לא נמצאה משמעות סטטיסטית לירידה זו. לאור הממצאים, החוקרים מסכמים וכותבים כי נראה כי תוספי EPA הינם טיפול מבטיח למניעת אירועים קורונרים מג'וריים.
Lancet 2007; 369: 1090-8, 1062-3;
טיפול בסטטינים מוריד את שיעור האישפוזים בעקבות אלח דם בחולים עם מחלת כליות כרונית (JAMA)
מחקר פרוספקטיבי שפורסם ב-Journal of the American Medical Association, בחן באם טיפול בסטטינים מלווה בירידה בשיעור האישפוזים על רקע אלח-דם, בחולי דיאליזה.
במחקר נכללו 1041 חולי דיאליזה, שטופלו במרכזי דיאליזה בתקופה שבין אוקטובר 1995 ויוני 1998. החוקרים סקרו את הרשומות הרפואיות להערכת טיפול בסטטינים ושיעור אישפוזים בעקבות אלח-דם, אותם השוו בין חולים שקיבלו טיפול בסטטינים ואלו שלא טופלו בתרופות אלו, תוך תיקנון לערפלנים אפשריים.
שיעור האישפוזים בעקבות אלח-דם, נקבע על-סמך רשומות בית החולים, ממערכת United States Renal Data System (תקופת מעקב ממוצעת של 3.4 שנים).
מהתוצאות עולה כי סה"כ נרשמו 303 אישפוזים בעקבות אלח-דם, כאשר שיעור האישפוזים על-רקע אלח-דם היה נמוך יותר, באופן משמעותי, במטופלי סטטינים (שיעור היארעות גולמי של 41/1000 שנות-אדם), בהשוואה לאלו שלא טופלו בסטטינים (שיעור היארעות גולמי של 110/1000 שנות-אדם) (P<0.001).
מתיקנון למחלות רקע ומדדים מעבדתיים עולה כי קיים קשר מגן בין הטיפול בסטטינים ואישפוז על רקע אלח-דם. בתת-ניתוח נוסף, של קבוצות מותאמות, נמצא קשר מגן משמעותי יותר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הטיפול בסטטינים לווה בירידה בולטת, ובלתי-תלויה, בסיכון לאישפוז בעקבות אלח-דם בחולים עם מחלת כליות כרונית, המטופלים בדיאליזה.
JAMA. 2007;297:1455-1464.
לידיעה ב-NELM
טיפול משולב עשוי לעזור למטופלים בסיכון גבוה להגיע לערך מומלץ של כולסטרול (מתוך Am J Cardiol)
ממחקר חדש, שפורסם במהדורת מארס של American Journal of Cardiolog, עולה כי במטופלים הנמצאים בסיכון גבוה למחלה קרדיווסקולרית, הוספת ezetimibe ל-rosuvastatin Crestor מעלה את הסבירות להשגת הערך המומלץ של LDL כולסטרול.
הבדיקה של אפקטים משנים שומנים פוטנציאלים של rosuvastatin בשילוב עם ezetimibe לעומת rosuvastatin בלבד במחקר EXPLORER כללה 469 מטופלים, שחולקו רנדומאלית לקבל 40 mg של rosuvastatin עם או ללא 10 mg של ezetimibe למשך 6 שבועות. המשתנה העיקרי שנבדק היה האחוז של מטופלים שהשיגו את הערך המומלץ של LDL כולסטרול על פי Adult Treatment Panel 3 (ATP) של מתחת ל- 100 mg/dL. בנוסף, החוקרים חיפשו את האחוז של המטופלים בסיכון מאוד גבוה שהשיגו ערך מטרה אופציונאלי של LDL כולסטרול של מתחת ל-70 mg/dl.
94% מהמטופלים בקבוצת הטיפול המשולב השיגו את מטרת ATP 3 בהשוואה ל-79.1% מהמטופלים בקבוצת הטיפול היחיד. ההבדל בין הטיפול המשולב והטיפול היחיד היה אפילו יותר ניכר עבור אחוז המטופלים, שהשיגו את ערך המטרה האופציונאלי של LDL כולסטרול : 79.6% מול 35.0%.
ממצאי המחקר גם מצביעים על כך, שטיפול משולב מספק שיפורים גדולים יותר משמעותית במדידות שומנים אחרות בהשוואה לטיפול היחיד.
תופעות הלוואי השכיחות של שתי התרופות המרכיבות את הטיפול היו כאבי שרירים, בחילה, עליה באנזימי כבד ותעוקת חזה. מלבד תופעות הלוואי הללו התרופות היו טולראביליות.
לסיכום, טיפול משולב של rosuvastatin ו- ezetimibeעשוי לשפר את הניהול של מטופלים בסיכון גבוה, שלא יכולים להשיג את ערך הכולסטרול המומלץ שלהם תחת טיפול יחיד מקסימאלי בססטינים.
Am J Cardiol 2007;99:673-680
ניתוח מעקפים הוא טיפול הבחירה בחולי סוכרת עם מחלה רב-כלית (J Am Coll Cardiol)
מתוצאות מחקר BARI (Bypass Angioplasty Revascularization Investigation), עולה כי אין יתרון משמעותי בטווח הארוך בטיפול ראשוני ב-PTCA (Percutaneous Transluminal Coronary Angioplasty), בהשוואה לניתוח מעקפים (CABG – Coronary Artery Bypass Grafting).
החוקרים טוענים כי הממצאים, המבוססים על 10 שנות מחקר, עולים בקנה אחד עם הממצאים לאחר חמש שנות מעקב. בדומה לתוצאות מוקדמות ממחקר BARI, תת-הקבוצה היחידה בה זוהו הבדלים בשיעורי התמותה או שיעורי תמותה/אוטם לבבי, היא קבוצת חולי הסוכרת, בה ניתוח מעקפים הביא לירידה בשיעורי ההיארעות לאחר 10 שנים. החוקרים סבורים כי ממצאי המחקר עדיין תקפים, ולאור הממצאים הללו, הטיפול הראשוני הטוב ביותר בחולי סוכרת עם מחלה רב-כלית, הוא ניתוח.
החוקרים מסבירים כי מספר גורמים משתתפים בהחלטה באם CABG הוא הטיפול הטוב ביותר בחולי סוכרת עם מחלה רב-כלית, כולל הסיכון בניתוח, תפקוד חדר שמאל והאנטומיה הספציפית והמורפולוגיה של הנגע. בחולה סוכרת עם מחלה מפושטת, בעיקר עם ירידה בתפקוד חדר שמאל, וכאשר מתוכנן מעקף באמצעות Left Internal Mammary Artery (LIMA), יש לשקול CABG כטיפול הבחירה.
1829 חולים חולקו באקראי לטיפול ראשוני ב-PTCA או CABG, ולאחר מכן החוקרים עקבו אחריהם במשך תקופה של 10.4 שנים, בממוצע. שיעורי ההישרדות הכוללים עמדו סביב 70% בשתי הקבוצות, ללא הבדלים משמעותיים. עם זאת, שיעורי רה-וסקולריזציה היו גבוהים יותר, באופן משמעותי, במטופלי PTCA, בהשוואה למטופלי CABG (76.8% לעומת 20.3%), למרות ששיעורי אנגינה היו דומים.
J Am Coll Cardiol 2007; 49:1600-1606
סיכון מוגבר ליתר לחץ דם בעקבות שינה של פחות משש שעות בלילה (Hypertension)
ממחקר חדש, שפורסם החודש ב- Hypertension, עולה כי שינה של פחות מ-6 שעות בלילה, מעלה את הסיכון ליתר לחץ דם.
החוקרים בחנו את הממצאים ממחקר NHANES (National Health and Nutrition Examination Survey), שכלל 4810 משתתפים. במהלך תקופת מעקב של 8-10 שנים, בין 1982 ו-1992, אובחנו 647 מקרים של יתר לחץ דם, כפי שנקבעו עפ"י אבחנת רופא, רישומי בית החולים או סיבת התמותה.
במטופלים בגילאי 32-59, משך שינה של פחות משש שעות בלילה, לווה בסיכון גדול יותר מפי 2 ליתר לחץ דם. תיקנון לערפלנים אפשריים הביא לירידה חלקית בלבד בקשר זה. הסיכון המוגבר נותר משמעותי לאחר תיקנון להשמנת-יתר וסוכרת, בהתאם להשערה לפיה משתנים אלו לוקחים חלק בקשר הנ"ל.
לפיכך, ייתכן כי מיעוט שעות שינה הינו גורם סיכון ליתר לחץ דם. החוקרים מסכימים כי דרושים מחקרים נוספים להערכת המנגנון הביולוגי האחראי לקשר בין מיעוט שעות שינה ולחץ דם גבוה. במידה ומיעוט שעות שינה מביא לעליה בלחץ הדם, אזי טיפולים להגברת כמות ואיכות השינה עשויים לשמש כאמצעי מניעה ראשונית של יתר לחץ דם.
החוקרים מציינים כי בעבר קשרו בין חוסר שינה מספקת ובין עצבנות, חוסר סבלנות, פסימיות ותחושת עייפות ולחץ. נראה כי תחושות אלו ומצבים אמוציונליים עשויים לפגוע בכוח הרצון לשמור על משטרי תזונה ופעילות גופנית, המגנים מפני יתר לחץ דם.
Hypertension. Posted online April 3, 2006.
צריכת סידן מגנה מפני אובדן עצם בעקבות ירידה מתונה במשקל (Am J Clin Nutr.)
ממחקר חדש, שפורסם בגיליון אפריל של American Journal of Clinical Nutrition, עולה כי צריכת סידן במינון 1 או 1.8 גרם ביום, מנעה אובדן עצם בנשים בריאות לפני מנופאוזה עם עודף משקל.
במסגרת המחקר, 44 נשים בעודף משקל, לפני מנופאוזה, חולקו באקראי לטיפול בסידן במינון נורמלי (1 גרם ביום) או גבוה (1.8 גרם ביום), במהלך 6 חודשים של הגבלה אנרגטית (קבוצת ירידה במשקל), או שגויסו לשמירה על המשקל עם צריכת סידן במינון 1 גרם ביום. הגיל הממוצע של המשתתפות עמד על 38 שנים, ומדדי BMI עמדו על 27.7 .
קבוצת הנשים שירדו במשקל, איבדה 7.2% בממוצע ממשקל הגוף ההתחלתי. לא זוהתה ירידה משמעותית במדדי BMD או עליה בתחלופת העצם עם ירידה במשקל בנוכחות צריכת סידן נורמלית או גבוהה.
בקבוצת הנשים עם צריכת סידן גבוהה, נמצאה קורלציה חזקה בין מדדי BMD גבוהים בצוואר הירך ובין רמות מוגברות של 25-hydroxyvitamin D. לא נמצאה השפעה משמעותית של הירידה במשקל על ספיגת הסידן, וסך הספיגה של סידן היתה תקינה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שצריכת סידן במינון 1 גרם ביום או 1.8 גרם ביום, מונעת אובדן עצם בעקבות ירידה במשקל, בנשים לפני מנפאוזה, עם עודף משקל. יתרה מזאת, לא נרשמה עליה בתחלופת העצם, או הפעלה מוגברת של ציר Calcium-PTH, בעקבות הירידה במשקל. לפיכך, החוקרים סבורים כי אין אובדן עצם בנשים לפני מנופאוזה, עם עודף משקל, כאשר הן נוטלות סידן במינון המומלץ.
Am J Clin Nutr. 2007;85:972-980.
לידיעה במדסקייפ
לשאלת ההשתלמות