חוקרים משוויץ וצרפת מתארים בגליון 11 ביוני של Archives of Internal Medicine מדד חדש להערכת הסיכון לחזרה לשתיית אלכוהול, לאחר השתלת כבד על רקע Alcoholic Cirrhosis. לדברי החוקרים, שלושה פקטורים בלתי-תלויים מנבאים את הסיכון לחזרה לשתיית אלכוהול – משך ההתנזרות משתיה, נוכחות דיכאון או חרדה ומדד HRAR (High-Risk Alcoholism Relapse).
האיסור לשתיית אלכוהול לאחר השתלת כבד היא נקודה חשובה ביותר, אולם, הנהלים הקבועים לפיהם נבחרים המועמדים להשתלת כבד על-סמך משך זמן הפיכחות, אינם לוקחים בחשבון גורמים אחרים המשפיעים על התנהגות החולים.
החוקרים בחנו את התוצאות בקרב 387 חולים שעברו השתלת כבד בעקבות מחלת כבד אלכוהולית, בתקופה שבין 1989 ו-2005. בזמן ההוספה לרשימת ההמתנה, משך ההתנזרות משתיה עמד בממוצע על 20 חודשים. בממוצע, כל חולה נותר ברשימת ההמתנה למשך חמישה חודשים, בממוצע. תקופת המעקב לאחר השתלת כבד עמדה על 61 חודשים, בממוצע. 21% מהחולים אובחנו עם תסמיני דיכאון או חרדה וב-93% מדדי HRAR עמדו על פחות מ-4.
מדד HRAR הוא מדד בטווח 0-6 נקודות, המבוסס על מספר שנות שתיה כבדה, צריכת אלכוהול יומית ומספר האישפוזים הקודמים על-רקע אלכוהול. צריכת אלכוהול מזיקה מוגדרת כשתיה של מעל 40 גרם אלכוהול ביום, עם עדות לנזק הקשור בצריכת אלכוהול.
שנה אחת לאחר ההשתלה, 95.5% מהחולים לא נהגו לשתות אלכוהול. השיעורים המקבילים לאחר 3, 5 ו-10 שנים מההשתלה, עמדו על 89.8%, 85.4% ו-77.8%, בהתאמה.
בניתוח הממצאים מצאו החוקרים כי בין הגורמים הקשורים בחזרה לשתיית אלכוהול, נכללו נוכחות הפרעת חרדה או דיכאון, היעדר בן/בת זוג, מדד HRAR גבוה, תקופת פיכחות קצרה מחצי שנה, השתלת כבד שבוצעה לפני 1996 וגיל מעל 50.
מניתוח רב משתנים עולה כי קיים קשר משמעותי בין חזרה לשתיית אלכוהול ואבחנה של הפרעה פסיכיאטרית לפני ההשתלה (OR=7.8, p<0.001), מדד HRAR של 4 ומעלה (OR=10.7, p<0.005), ומשך תקופת פיכחות של פחות מחצי שנה בזמן הצבה ברשימת ההמתנה (OR=3.3, p=0.02).
החוקרים כותבים כי בהעדר כל שלושת המדדים הללו, רק 18 מבין 272 המשתתפים (5%) חזרו לשתיית אלכוהול. בנוכחות אחד מאלו, השיעורים עלו ל-16 מבין 92 (18%) החולים. שני מדדים העלו את השיעור ל-64% (14 מבין 22 משתתפים). ובנוכחות שלושתם, עלה השיעור ל-100% (3 מבין 3 חולים). הזמן מהשתלה עד להישנות עמד על 45, 30, 32 ו-23 חודשים, בהתאמה.
החוקרים טוענים כי ממצאי המחקר מחייבים לשקול שוב את הנושא, לא רק בשל הקשר בין שלושת הפקטורים המוזכרים לעיל ובין חזרה לשתיית אלכוהול, אלא גם בשל החשיבות הגדולה של שילוב בין גורמים אלו, כאשר בנוכחות מדד אחד עמד הסיכון להישנות ל-20%, בעוד ששילוב שניים או שלושה מאלו העלה את הסיכון ל-60%.
יתרה מזאת, יש חשיבות רבה למדדים אינדיבידואלים, והחוקרים מציינים כי ניתן לטפל בהפרעות פסיכיאטריות, ובצורה זו להוריד את הסיכון להישנות וחזרה לשתיית אלכוהול.
בנוסף, חשוב לדעת מהו משך תקופת הפיכחות, בזמן הצבת החולה ברשימת ההמתנה להשתלת כבד, מאחר שזהו מרכיב חשוב בקבלת ההחלטות לפני ההשתלה, ולא בזמן ההשתלה.
מדד HRAR ראוי לציון בשל הקשר החזק שלו, עם סיכון גבוה פי 10 לחזרה לאלכוהול. החוקרים מוסיפים כי המדד מתאים הן לגברים והן לנשים.
ההמלצה של החוקרים היא לכלול את שלושת הפרמטרים הללו בהערכת מחלת כבד אלכוהולית, לפני השתלת כבד, ובנוכחות שנים או שלושה מהמשתנים הללו, להתייחס לחולים כבעלי סיכון גבוה לחזרה לשתיית אלכוהול.
Arch Intern Med. 2007;167:1183-1188.
לידיעה במדסקייפ