מחקר חדש מראה, כי אנזימי כבד מוגברים המתגלים במהלך בדיקה שגרתית קשורים בסיכון מוגבר לתמותה בעשור העוקב.
החוקרים מציינים, כי על אף שהדטרמיננטות של AST ו-ALT שימשו בעבר באופן רוטיני בפרקטיקה הקלינית לאיתור מחלת כבד, תפקידם כמנבא תמותה לא נבדק עד לאחרונה.
החוקרים איתרו את כל התושבים המבוגרים של מדינת Olmsted במינסוטה, שהיו בביקור רפואי אחד לפחות ב-Mayo Clinic ב-1995, ושאבו נתונים אודות ה- AST או ALT שלהם ממאגר הנתונים. הפרטים היו במעקב מינואר 1995 עד אפריל 2006 לקביעת הישרדותם. בהמשך, החוקרים חישבו את ה-standardized mortality ratios (SMRs), בהתבסס על שיעורי התמותה בקרב לבנים במינסוטה.
נמצא, כי במהלך שנת 1995 AST נמדד לפחות פעם אחת ב-18,401 תושבים. מתוכם, 2350 (13%) היו עם תוצאות גבוהות מהגבול העליון של הנורמה. בזמן זה, 6823 פרטים היו עם נתוני מדידה של ALT, כאשר911 מתוכם (13%) היו עם תוצאות גבוהות מהנורמה.
סה"כ, מדווחים החוקרים, נצפו 4639 מקרי מוות באוכלוסיית המחקר בין השנים 1997 ו-2006.
על-פי הדיווח, AST אבנורמלי של עד פעמיים מעל הגבול העליון של הנורמה היה קשור בסיכון מוגבר ב-32% למוות, ורמה גבוהה מכך הייתה קשורה בעלייה של 78% בסיכון יחסית לאוכלוסיית הייחוס.
באופן דומה, ALT אבנורמלי של עד פעמיים מעל הגבול העליון של הנורמה היה קשור בעלייה של 21% בסיכון לתמותה, ולמעלה מפעמיים מעל הגבול העליון- בעלייה של 59% בסיכון.
בניגוד לכך, חולים עם AST או ALT תקינים היו עם סיכון נמוך מהצפוי למוות (SMR של 0.95 עבור AST ו-0.61 עבור ALT).
נמצא, כי בקרב הנפטרים AST היה גבוה יותר משמעותית בקרב אלה שמתו מסיבות הפטוביליאריות, וכי בקרב הנפטרים מגורמים הפטוביליארים ALT היה גבוה יותר מאשר באלה שנפטרו מסיבות אחרות.
החוקרים מציינים, כי מחלת כבד הינה לרוב שקטה עד שמגיעה לשלב מתקדם. מדידת אמינוטרנספראזות עשויה לאפשר זיהוי מוקדם וטיפול במצבים שעלולים להוביל לתחלואה ותמותה בעתיד.
Hepatology 2008;47:880-887
לידיעה במדסקייפ