מאת ד"ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם בירחון ה- BMJ ב- 20 במאי, עולה כי יש להתאים ולנטר את סוג הטיפול בסטטינים ומינונו על מנת להמנע מתופעות לוואי בלתי מכוונות.
לדברי החוקרים, נמצאו מספר תוצאות קליניות שהיו קשורות לטיפול בססטינים, דוגמת אירועים מיופאתיים, מחלת פרקינסון, דמנציה, פגיעה כבדית ותרומבואמבוליזם ורידי.
במחקר זה נעשה שימוש בנתוניהם של 2,121,786 נבדקים בני 30 עד 84 שנים. מתוכם - 1,778,770 (83.8%) לא קיבלו מרשם לסטטינים; 9,513 (0.5%) השתמשו בתרופה בעבר; 107,581 (5.1%) השתמשו בתרופה בכניסתם למחקר; ו 225,922 (10.7%) החלו להשתמש בתרופה במהלך המחקר. מבין המשתמשים החדשים – 70.7% קיבלו מרשם לסימבסטטין; 22.3% לאטורבסטטין; 3.6% לפראבאסטטין; 1.9% לרוסובסטטין; ו 1.4% לפלובסטטין.
לבסוף הוצאו מהמחקר אלו שטופלו בעבר בסטטינים וכן אלו שהיו מטופלים בתרופה בעת תחילת המחקר.
מתוצאות המחקר עולה כי על אף שהסיכון לסרטן הושט פחת עם הטיפול בסטטינים, הטיפול עלול להביא לסיכון מוגבר לפגיעה כבדית, כשל כלייתי חריף, מיופאתיה, וקטרקט. תופעות הלוואי היו דומות עבור כל סוגי הסטטינים, פרט לפגיעה כבדית, שהודגם לה הסיכון הגבוה ביותר עם השימוש בפלובסטטין. הסיכונים המוגברים נשארו לאורך כל הטיפול, אולם היו גבוהים ביותר בשנה הראשונה לטיפול.
פירוט יתר התוצאות כדלהלן:
- סטטינים פרטניים לא היו קשורים בסיכון מוגבר משמעותית למחלת פרקינסון, דלקת פרקים ראומטית, תרומבואמבוליזם ורידי, דמנציה, שברים על רקע אוסטיאופורוזיס, סרטן קיבה, סרטן מעי גס, סרטן ריאה, מלנומה, סרטן כליה, סרטן שד או סרטן ערמונית.
- שימוש בסטטינים היה כרוך בסיכון מופחת לסרטן ושט.
- שימוש בסטטינים היה כרוך בסיכון מוגבר לכשל כבדי בינוני עד חמור, לאי ספיקה כלייתית חריפה, למיופאתיה בינונית או חמורה ולקטרקט.
- השפעה תלוית מינון נראתה עבור אי ספיקה כלייתית חריפה ועבור כשל כבדי.
- לאחר הפסקת נטילת סטטינים, הסיכון לקטרקט שב לבסיסו תוך שנה הן בנשים והן בגברים.
- הסיכון לסרטן ושט שב לנורמה תוך שנה בנשים, ותוך שנה – 3 שנים בגברים.
- הסיכון לאי ספיקה כלייתית שב לנורמה תוך שנה – 3 שנים בשני המינים, ולכשל כבדי תוך שנה – 3 שנים בנשים ותוך יותר מ- 3 שנים בגברים.
- בהתבסס על סף של 20% לסיכון קרדיו-וסקולארי, עבור נשים NNT (number needed to treat) בכל סטטין בכדי למנוע מקרה אחד של מחלה קרדיו-וסקולארית לאורך 5 שנים עמד על 37 (95% CI 27 to 64) ועבור סרטן ושט עמד על 1,266. עבור הגברים עמדו ערכים אלו על 33 ו 1,082, בהתאמה.
- בנשים, NNH (number needed to harm) עבור מקרה נוסף של אי ספיקה כלייתית חריפה לאורך 5 שנים עמד על 434, של מיופאתיה בינונית או חמורה עמד על 259, של כשל כבדי בינוני או חמור עמד על 136, ושל קטרקט עמד על 33.
- סה"כ, ערכי ה- NNT ו NNH עבור הגברים היו דומים לאלו בקרב הנשים, פרט למיופאתיה, בה ה- NNH עמד על 91.
- עבור כל 10,000 נשים שטופלו בסטטינים: פחות 271 מקרי מחלות קרדיו-וסקולאריות; פחות 8 מקרי סרטן ושט; 23 יותר מקרי אי ספיקה כלייתית חריפה; 73 יותר מקרי כשל כבדי; 307 יותר מקרי קטרקט; 39 יותר מקרי חולשת שרירים.
- התוצאות היו דומות בקרב גברים, פרט ל- 110 מקרים נוספים של חולשת שרירים.
החוקרים מציינים כי תוצאות המחקר מאשרות ממצאים של מחקרים קודמים שקבעו כי לא קיים קשר ברור בין ססטינים וסיכון לסוגי סרטן שונים, פרט לשני יוצאים מן הכלל – האחד, ירידה בסיכון לסרטן ושט; והשני, סיכון מופחת במידה מסוימת לסרטן מעי גס בקרב גברים שנטלו פראבאסטטין, וסיכון מוגבר לאותו סרטן בגברים שנטלו רוסובסטטין. החוקרים מבקשים להתייחס לממצאים אלו בזהירות, היות ולא ברורה משמעותם הסטטיסטית.
החוקרים מסיקים כי טענות לגבי יתרונות בלתי מכוונים של סטטינים, פרט להורדת סיכון לסרטן ושט, נותרו לא מבוססות. יחד עם זאת, תופעות לוואי פוטנציאליות על בסיס אוכלוסיות מסוימות אושרו וכומתו. יש צורך בעריכת מחקרים נוספים על מנת לפתח כלים שיצפו באופן פרטני אלו חולים מועדים לאלו תופעות.
במאמר מערכת נלווה עלה דיון במחקר ובהשלכותיו. הכותבים מדגישים כי אין להפריז בחשיבות היתרונות של הסטטינים, ואין להבהל יתר על המידה מתופעות הלוואי שלהם. הבנת התופעות המכוונות והבלתי מכוונות של התרופה נותרה לא מלאה, ויש להמשיך ולחקור בעניין. כאשר התרופה נמצאת בשימוש עפ"י ההנחיות הקיימות, יתרונותיה עולים על חסרונותיה.
במחקר נוסף שפורסם בירחון Heart ב- 20 במאי, ביצעו אותם חוקרים שימוש במידע מן המחקר הקודם, על מנת לאשר אלגוריתמים של סיכונים בכדי להסביר סיכונים מוחלטים ויחסיים וכן יתרונות בפנייה לחולה הבודד, בהתאמת טיפול בסטטינים עבורו. מחקר זה מתבסס על 4 תוצאות – אי ספיקה כלייתית חריפה, מיופאתיה בינונית וחמורה, וקטרקט – ומיועד לזהות אלו חולים מצויים בסיכון מוגבר לתופעות אלו, ולנטרם בצורה צמודה יותר. יחד עם זאת, דרוש מחקר נוסף על מנת לערוך אלגוריתם מתאים להמנעות מפגיעה כבדית בנוטלי סטטינים.
BMJ 2010
BMJ 2010, editorial
Heart 2010
לידיעה ב- NeLM