מאת ד"ר נגה ליפשיץ
בגיליון ה-1 ביוני 2010 של ה- American Family Physician פורסמה סקירה ספרותית בנושא האבחנה והטיפול בזיהום כרוני בנגיף הפטיטיס C (hepatitis C virus, HCV).
HCV הוא נגיף RNA חד-גדילי המועבר באמצעות חשיפה לדם נגוע. לדברי הכותבים, מוערך כי 3% מאוכלוסיית העולם סובלת מזיהום כרוני ב-HCV. הם מוסיפים כי שכיחות הזיהום הכרוני בארה"ב עומדת על 2%, אך השכיחות גבוהה יותר ומגיעה עד 8-9% באוכלוסיות בסיכון. זיהום כרוני עלול להוביל לתחלואה משמעותית, כולל שחמת הכבד או קרצינומה הפטוצלולרית.
הכותבים ממליצים על בדיקת אוכלוסיות בסיכון, ומוסיפים כי במקרה של בדיקה חיובית יש לאשר את התוצאות ולבצע בדיקה כמותית באמצעות PCR. הם כותבים כי ה- US Preventive Services Task Force (USPSTF) לא ממליץ על בדיקת סקר שגרתית באוכלוסיות שאינן נמצאות בסיכון מוגבר לזיהום, ומציינים כי ה-USPSTF קבע כי אין די ראיות כדי להמליץ בעד או נגד סקירה שגרתית במבוגרים בסיכון גבוה לזיהום ב-HCV.
בסקירה מפורטות מטרות הטיפול בזיהום ב-HCV, הכוללת דחייה או מניעה של פיברוזיס ושחמת הכבד. הטיפולים הקיימים בזיהום כרוני ב-HCV מבוססים על האפשרות לחזות את התגובה הנגיפית, וכוללים את Pegylated Interferon מסוג alfa-2a ו-alfa-2b, ואת Ribavirin. הגנוטיפ הנגיפי והתגובה הנגיפית לטיפול הם שקובעים את משך הטיפול. ע"פ הסקירה, מטופלים עם זיהום בגנוטיפים 1 ו-4 נדרשים לטיפול בן 48 שבועות, בעוד שמטופלים עם גנוטיפים 2 ו-3 מטופלים למשך 24 שבועות.
לדברי הכותבים, הערכת התגובה לטיפול נעשית באמצעות רמת ה-HCV RNA, המשמשת גם להחלטה על הפסקת הטיפול. עומס נגיפי שלילי לאחר 4 שבועות טיפול משמש כמדד חיזוי חיובי לתגובה הנגיפית, בעוד שהיעדר ירידה של פי 100 בעומס הנגיפי לאחר שבוע 12 לטיפול מהווה מדד ניבוי שלילי משמעותי לתגובה הנגיפית לטיפול, ותומכת בהפסקתו.
בין התוויות הנגד לטיפול מציינים הכותבים שימוש פעיל באלכוהול או בחומרים אחרים, הפטיטיס אוטואימונית פעילה או מצב אחר שעלול להחמיר תחת טיפול ב-Interferon או Ribavirin, רגישות ידועה לתרופות, היריון וחוסר היענות לשימוש באמצעי מניעה. כמו כן, אי ספיקת כליות מהווה התווית נגד מוחלטת לטיפול ב-Ribavirin. התוויות נגד נוספות כוללות מחלה לבבית או ריאתית חמורה, דיכאון מז'ורי חמור, פסיכוזה או הפרעה דו-קוטבית, ופעילות יתר של בלוטת התריס שאינה מטופלת. התוויות נגד יחסיות כוללות שחמת כבד חמורה והפרעות המטולוגיות וביוכימיות בבדיקות המעבדה.
בסקירה נכתב כי על הטיפול בזיהום כרוני ב-HCV לכלול גם הוראות להימנע לחלוטין משתיית אלכוהול. מומלץ על חיסון המטופלים כנגד הפטיטיס A ו-B. כמו כן, ה- American Association for the Study of Liver Diseases ממליץ למטופלים הסובלים גם משחמת הכבד לעבור בדיקת אולטראסאונד תקופתית לזיהוי קרצינומה הפטוצלולרית.
ההנחיות הקליניות לאבחון וטיפול בזיהום כרוני בהפטיטיס C מפורטות להלן, בצירוף דרגת העדות המדעית שלהן:
א. לא מומלץ לבצע סקר לזיהום ב-HCV באוכלוסיה שאינה נמצאת בסיכון גבוה לזיהום (דרגת עדות מדעית A).
ב. יש לחסן מטופלים עם זיהום ב-HCV כנגד הנגיפים הפטיטיס A ו-B (דרגת עדות מדעית C).
ג. על מטופלים עם זיהום ב-HCV להימנע משתיית אלכוהול (דרגת עדות מדעית C).
ד. למטופלים עם זיהום כרוני ב-HCV הסובלים גם משחמת הכבד מומלץ להימנע משימוש בתרופות בעלות רעילות כבדית (דרגת עדות מדעית C).
ה. במטופלים עם זיהום כרוני ב-HCV הסובלים גם משחמת הכבד מומלץ לשקול מעקב תקופתי לזיהוי קרצינומה הפטוצלולרית (דרגת עדות מדעית C).
ו. הטיפול המומלץ בזיהום כרוני ב-HCV כולל את Pegylated Interferon ו-Ribavirin (דרגת עדות מדעית C).
כותבי הסקירה מוסיפים כי בימים אלו נחקרים טיפולים נוספים, על מנת לשפר את היעילות, הבטיחות והסבילות של הטיפולים בחולים עם זיהום כרוני ב-HCV. הם מעריכים כי בעתיד יעשה שימוש במשטרי טיפול הכוללים מספר תרופות.
Am Fam Physician. 2010;81:1351-1357.
לידיעה במדסקייפ