בחולים הסובלים מזיהום כפול ב-HIV ובוירוס צהבת C ועשויה להתפתח בהם שחמת מעלה הטיפול באמצעות אינטרפרון (IFN) את הסיכון להופעת אי-ספיקה כבדית.
אולם, כותבים החוקרים, אין הדבר מעיד בהכרח כי יש להמנע ממתן טיפול המבוסס על אינטרפרון. לדבריהם, יש לשקול את מתן הטיפול באינטרפרון לחולים הסובלים מן הזיהום הכפול ומופיעה בהם התקדמות היסטולוגית של הצהבת הכרונית לפני התפתחות מחלת הכבד המתקדמת.
החוקרים הבחינו בהופעת 14 מקרים של אי-ספיקה כבדית בקרב 123 חולי שחמת שנרשמו למחקר הקליני שהשווה את מתן הטיפול באמצעות peg-IFN alpha-2a למתן הטיפול הקונבנציונאלי ב-IFN alpha-2a, עם או ללא ribavirin.
אי-ספיקה הופיעה בתוך 24 שבועות ולא נצפתה בקרב נבדקים שלא סבלו משחמת. לא הופיעה עליה ברמות ה-HCV RNA לפני התפתחות אי-הספיקה.
אנליזה רבת-משתנים חשפה 5 גורמי סיכון שנמצאו קשורים להופעת אי-ספיקה כבדית: רמות בילירובין מוגבהות, ירידה בהמוגלובין, עליה ב-alkaline phosphatase או ירידה במספר טסיות הדם, וטיפול ב-didanosine.
מרקרים של רפליקציה ויראלית, הפעילות ההיסטולוגית, מתן טיפול כנגד HCV, או ספירות תאי ה-CD4 לא נמצאו קשורים להופעת אי-הספיקה הכבדית. מתן טיפול ב-ribavirin או ב-peg-IFN לא השפיע על התוצאות בהשוואה למתן טיפול IFN קונבנצינאלי.
החוקרים ממליצים להמנע ממתן didanosine בחולים הסובלים ממחלת כבד מתקדמת, אולם הם מסבירים כי אין לשלול מתן טיפול המבוסס על אינטרפרון בחולים אלה, בהעדר אפשרויות טיפול אחרות. עם זאת, הם מציינים כי אף-על-פי-כן יש לעקוב בקפדנות אחר חולים אלה במהלך מתן הטיפול.
AIDS 2004;18:F21-F25.
לידיעה במדסקייפ