הדלקת, פגיעה בצינור המרה ודוקטופניה הקשורים להפרעה אוטואימונית הנקראת שחמת מרה ראשונית (PBC) עשויים להגיב לטיפול ב-Combivir האנטירטרווירלי (zidovudine/lamivudine, GlaxoSmithKline), על פי תוצאות מחקר פיילוט.
החוקרים דיווחו בעבר כי PBC קשור בהדקבה בבטארטרווירוס אנושי.
בדיווח הנוכחי, אשר פורסם בגיליון דצמבר של American Journal of Gastroenterology, בדקו החוקרים לראשונה 11 חולים אשר טופלו ב-lamivudine בלבד (150מג' ליום).
עם זאת, לאחר שנה, הם מצאו חוסר שיפור או התקדמות במדד נקרואינפלמטורי, פציעות בצינור המרה ופיברוזיס. לא נצפו שינויים ביוכימיים משמעותיים.
מחקר נוסף של 11 חולים (הכלל 7 חולים מהמחקר הראשון) אשר קיבלו lamivudine 150 מג' ו-zidovudine 300 מג' (Combivir) פעמיים ביום לאחר שנה, הנבדקים הראו שיפור במדד נקרואינפלמטורי (p < 0.03), מדד פציעות בצינור המרה (p < 0.02), ודרכים פורטליות עם צינור מרה הניתן להדגמה (p < 0.05).
לכל החולים בקבוצת ה-Combivir היה שיפור משמעותי או נורמליזציה של אספרטט אמינוטרנספראז בסרום, אלנין אמינוטרנספראז ואלקלין פוספט לאחר 6 חודשים.
המחקר האנטיוירלי מספק תמיכה נוספת למעורבות הרטרטווירלית בפתוגנזה של PBC ומציע ביטחון מסויים כי טיפול למשך שנה הוא יחסית בטוח. כרגע נערך מחקר בנושא שילוב טיפולים אנטיוירלים.
במאמר נוסף בנושא מציע חוקר איטלקי כי הקבוצה נכשלה לספק ראיות נוספות כי הדבקה רטרווירלית היא הגורם ל-PBC.
אף אחד לא יודע מה גורם ל-PBC וכולם תלויים במחקר מבוסס על הוכחות בכדי לענות על השאלה הקריטית. ניסויים קליניים עם תרופה אנטירטרווירלית הם מוקדמים מידי ויש לחכות לתיאור נוסף של המכניזמים המעורבים ב-PBC.